מאחורי הכותרות - פיתוח ותיירות באילת

כאן יסופר על הנעשה מאחורי הקלעים של פיתוח התיירות באילת
מנקודת מבטה של דקלה מור, מנכ"ל החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ (חפח"א).
מסיפורים אלו ניתן ללמוד עובדות מעניינות על תשתיות התיירות באילת וגם - בין היתר - כיצד עובדות חלק מהחשובות שבמערכות הציבוריות במדינה וכיצד מיושמות (או לא...) החלטות.

יום שלישי, 18 במאי 2010

כמה עובדות מעניינות על בית הגשר

לקראת חג השבועות, החלטתי לספר לכם כמה עובדות מעניינות על בית הגשר, מבנה הביכורים של החברה לפיתוח חוף אילת.

בית הגשר, למי שלא מכיר, הוא מבנה המצוי בין מלון לאונרדו פלאזה (לשעבר שרתון מוריה) לבין גשר קול.

המבנה הוקם ע"י החברה לפיתוח חוף אילת בשנים 1992-3, מאז ועד היום משרדי החברה נמצאים במבנה, ולכן מה שאני מספרת לכם כאן מקורו בידע אישי שלי.

ובכן - מדוע בכלל היה צריך להקים את בית הגשר?

בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת, נוצר מצב בו היצע המשרדים באזור היה נמוך, וחברות שהעניקו שרותי תיירות (נסיעות, טיולים וכו') לא יכלו לעמוד בדמי השכירות הגבוהים שנדרשו מהן . לפיכך, הוחלט אז בחברה להקים מבנה, שכל ייעודו הוא משרדים לשרותי תיירות, בכדי לפתור את מצוקת המשרדים באזור.

נכון שהיתה התלבטות מסויימת - חלק מחברי הדירקטוריון סברו שהחברה אינה צריכה לעסוק בהקמת מבנים, אולם רוב חברי הדירקטוריון הסכימו שכדי לפתור מצוקה הקשורה במתן שרותים לתיירים על החברה להקים את המבנה.

לצורך כך נבחר מגרש 40, שבייעודו הוא מגרש מסחרי, ונעשתה תכנית חלוקה שלו  שהגדירה שני מגרשים:

האחד - המגרש המיועד לבית הגשר, ושטחו כ- 2 דונם

השני - מגרש מסחרי, שעליו מקימה העירייה כיום את שוק הרוכלים, שאליו אמורים להתפנות דוכני הרוכלות מהטיילת, ןשטחו כ- 6 דונם.

בשלב הביניים, עד להקמת השוק, הקימה חפח"א על מגרש זה חניה "זמנית" מרווחת, אשר שרתה עד לפני זמן קצר את צרכי המבקרים בחוף הים ובטיילת.
מבנה כיום בן 2 קומות, וניתן להקים עליו מגדל תצפית ומסעדה, בגובה עד 12 קומות (!)

כש"נולד" המבנה קראנו לו "בית הגשר", כמובן כי הוא ליד גשר קול, אולם הרחבה שבין המבנה לבין  הגשר נקראת "ככר העוגן" היות והוצב בה עוגן, לזכרו של רב חובל פיליפ עירון זכרו לברכה.

לפיכך - הכתובת של "בית הגשר" היא "ככר העוגן"... קצת מבלבל...

כ- 50% מהשטחים במבנה נמכרו לגורמים פרטיים, העוסקים בשרותי תיירות (בהחרגה אחת - בית קפה/מסעדה, לשעבר"בצל ירוק"), והחוזים שנחתמו עם הרוכשים היו כאלו שמאפשרים לנו, לחפח"א, לאשר או לא לאשר הפעלת עסק מסויים במקום. מכירת השטחים כיסתה את רוב עלויות הקמת המבנה.

כמו שאמרתי קודם, משרדי חפח"א שוכנים במבנה, ודמי השכירות שחסכנו כיסו מזמן את יתרת ההוצאה שלא כוסתה ממכירת שטחים. כדי לשמור על אופי העסקים במקום, אופי השילוט ורמתו הכללית של המבנה, אנחנו גם מנהלים אותו (תחזוקה, נקיון וכו'). הכספים שחפח"א מקבלת, גם מנכס זה, נכנסים לקופת החברה ומגדילים אותה עבור המטרה העיקרית שלשמה הוקמנו - פיתוח אזור התיירות.וכך השגנו שתי מטרות יחד - חסכון כספי והגדלת קופת הפיתוח, ויצירת משרדים לשרותי תיירות אשר מיתנו את המחירים הגבוהים שהיו נהוגים באזור.

ואכן - במשך שנים שכנו במבנה אך ורק משרדים לשרותי תיירות, ומטרתו הוגשמה במלואה. אלא שבשנת 2000 ואילך חלו שינויים בצרכי התיירות, אירועים בטחוניים ערערו את מצבם הכלכלי של המשרדים שנתנו שרותי תיירות והמשרדים בבית הגשר החלו להינטש ע"י השוכרים. כדי לא ליצור מצב של מבנה נטוש מדיירים בלב אזור התיירות, החלטנו, בלית ברירה, לאפשר הפעלת עסקים מסחריים במבנה, בנוסף למשרדים לשרותי תיירות.

המבנה תופס רק כ- 50% משטח המגרש, ועל יתרת השטח הקמנו חניה פרטית לדיירי המבנה, אשר מחוברת פיזית לחניה "הזמנית" שהקמנו על המגרש הסמוך.

במשך שנים היתה החניה של בית הגשר פתוחה, ורק בכניסה היה שילוט "חניה פרטית". כמובן שכל עם ישראל נכנס לחנות בחניה הפרטית של בית הגשר, אבל לא היתה מצוקת חניה של ממש. 

כאשר הוחל בהקמת שוק הרוכלים על המגרש הסמוך (שאגב - אנחנו בחפח"א הובלנו את הליך בחירתו ואת הליך התכנון של השוק, כך שאנחנו בהחלט בעד המיקום שנבחר, בנסיבות הקיימות), היתה העירייה אמורה להכין שטחי חניה נוספים באזור, כדי ליצור חלופה ל- 64 מקומות החניה שנתפסו עם הקמת השוק.

מסיבותיה שלה העירייה לא עשתה כך, ולמיטב ידיעתנו עד היום אין כל תכנון מעשי ליצירת מקומות חניה נוספים.

כלומר - חסרים 64 מקומות חניה!

מצוקת החניה גרמה לכך שהחניה הפרטית של בית הגשר היתה תפוסה ואף חסומה ע"י משאיות שבאו לפרוק סחורה לעסקים שעל הטיילת, ביניהם דוכני הרוכלות השנויים במחלוקת, ואילו הדיירים בבית הגשר, אשר משלמים במיטב כספם על הנכס ואחזקתו, לא יכלו לחנות.


אז מה כל כך מעניין בעניין הטריויאלי הזה?

אני בכלל לא חשבתי שהסיפור של בית הגשר כל כך מעניין, אבל תכנית רדיו מקומית גרמה לי להבין שבעיניהם הסיפור מאד מאד "מעניין"... ומה באמת כל כך מעניין?

לאחרונה הקמנו מחסום בכניסה לחניה הפרטית, ורק מי שיש לו "שלט" יכול להכנס אליה כדי לחנות. בתכנית הרדיו המקומית התרעם המראיין רוני יפה על ש"העזנו" לחסום את החניה הפרטית של בית הגשר (שהוקמה עם היתר בניה, כמובן).

ומה היתה ההצעה המקורית שלו? שבימי שישי ושבת נפתח את החניה לכל עם ישראל.

זה יכול היה להיות רעיון לא רע, אילו היה מדובר על חניה פרטית של החברה לפיתוח חוף אילת בלבד. אלא שלא כך הדבר. מדובר על חניה פרטית של גורמים פרטיים שרכשו כ- 50% במבנה, וגם הם מגיעים לעסקים שלהם בימי שישי ושבת.

חבל שברדיו המקומי שלנו  "לא שמו לב" לכך שהמפתח לתוספת חניה הוא פשוט יותר -

קיום החלטת הועדה המקומית שהתנתה במפורש את הקמת שוק הרוכלים ביצירת מקומות חניה נוספים חלופיים לאלו אשר ייגרעו מהאזור בעקבות הקמתו.

אז אתם שם ברדיו - ת ת ע ו ר ר ו !!!

חג שבועות שמח!


תגובה 1:

  1. רדיו רדוד שלא חוקר ולא מתעמק, מן הסתם יוצר ומציע פתרונות רדודים.
    אי אפשר לכעוס עליהם...

    מורי.

    השבמחק