למה אצלנו באילת אין מספיק אמנות רחוב?

ובאמת - למה אצלנו באילת אין מספיק אמנות רחוב?

אז ככה: שנים אני מסתובבת בעולם ומסתכלת בעיניים כלות על הרחובות המלאים בפיסול רחוב מקורי, מצלמת ויודעת שלא אוכל ליישם...

למשל:
זה מ-קיינס, אוסטרליה:

וזה מ-אקסיטר, אנגליה:

אז מה הבעיה בעצם? קחי יוזמה, ותגרמי לזה לקרות!

אז ככה - כנראה שצריך להיות עם אופי של צ'יץ' (שלמה להט) שהקים טיילת יפהפיה בתל אביב מכסף שלא היה לו, נכנס לגרעונות עצומים, ועוד את הטיילת קראו על שמו... אני כנראה קצת יותר מרובעת, לטוב ולרע.

הבעיה שלי: תקציבי הפיתוח שלנו בחפח"א נקבעים בהתאם לתכנית פיתוח שמסוכמת בינינו לבין מינהל מקרקעי ישראל, פעם בכמה שנים, והם לא כוללים פיסול סביבתי.

במסגרת הדיונים על תקציב הפיתוח, מינהל מקרקעי ישראל עושה שמיניות כדי להוריד את הסטנדרט ולהוזיל את הפיתוח, ואנו עושים שפגטים כדי להעלות את הסטנדרט. 

בסופו של דבר מסכימים על התכנית ומחלקים את עלויותיה על המגרשים המיועדים לשיווק. אלא מה? בכל השנים מעולם לא הצליח אף מנכ"ל בחפח"א, כולל אני, לשכנע את מינהל מקרקעי ישראל שפיסול סביבתי הוא חלק מפיתוח תיירותי.

אז מה כן עושים?  

פונים לתקציבים ממשלתיים, ומנסים לעניין את משרד התיירות ואת החמ"ת (החברה הממשלתית לתיירות) בביצוע פיסול סביבתי.

הפעם היחידה בה הצלחנו לעשות זאת היתה בביצוע פסל הנפת דגל הדיו. התקיימה תחרות בין פסלים, היתה ועדה ציבורית, ונבחר פסל הברונזה של דן כפרי. החמ"ת הובילו את פרויקט הפסל ואנחנו ביצענו את הפיתוח הציבורי, ואני בהחלט גאה שסוף סוף יש באילת פסל, וגם אחד כזה שמייצג משהו היסטורי.

מאז, כל פיסול סביבתי שאני מנסה להכניס לכל פרויקט שהוא - מעיק על התקציב באופן שאי אפשר לבצעו. 

אם כבר מבצעים ככר כלשהי - העירייה החליטה שלא יהיה פיסול מונומנטלי בככרות מאז כמה "אסונות סביבתיים" שקבלנו בככרות, או שהככר נמצאת על תשתיות ואי אפשר לעשות מעליהן פיסול סביבתי, או שהתקציב שאנחנו מקבלים לככר - מצומצם ובקושי מספיק לאבני השפה... 

כך או כך - דגש על פיסול סביבתי באילת עדיין לא קיים, בוודאי לא בהיקף מספיק.

אנחנו עיר תיירות, ורוצים שהתיירים יתפעלו גם מאזור התיירות וגם מהעיר, נכון? 

יש בעיר פיסול סביבתי יפהפה של רוסלאן סרגייב, שהוא גם פונקציונלי, והושקעו בו עשרות אלפי דולרים רבים. הוא מוצנע באחת השכונות.

אין לי שום דבר נגד מיקום פיסול סביבתי יפה בשכונות, אבל פסל אחד  או שניים - זה כמעט כלום, צריך ליצור מרחב ציבורי שלם ומעניין כדי שאפשר יהיה להיות עם "גאווה עירונית" ואפילו לעניין את התיירים בכך.

במסגרת ה"חלומות", אפשר לייצר לתיירים סיור אמנותי בעיר, באותו שאטל תיירותי שצריך שיהיה לנו... 

זו הזדמנות לחבר בין אזור התיירות לבין העיר, 
שעדיין לא נוצלה.

ברוח זו, הצענו לעירייה תכנון טיילות סביב המרינה, הכולל פיסול סביבתי שימושי שניתן ללכת עליו ודרכו, שייצור עניין בהליכה סביב המרינה. למשל:  

 אני מקווה שתכנון הטיילת סביב המרינה, המבוצע כיום ע"י חכ"א בהזמנת העירייה, יכלול אטרקציות מסוג זה.

משהו גורם לי לחשוב שלא כך יהיה.

 

אנחנו מצידנו בחפח"א נצא עוד חודש-חודשיים בערך

(אל תתפסו אותי במילה)

לפרויקט אמנות רחוב במתחם חברת המזח:

לאחרונה שיפצנו את קיר המעגנה במתחם חברת המזח (המעגנה הדרומית). אנחנו רוצים שיחלוף קצת זמן ושנראה שהעבודה תקינה, ולאחר מכן נפנה אל הציבור האילתי המוכשר כדי שיטביע את חותמו באמצעות מה שנקרא "ציורי רחוב", על קטעים שנתחום על קירות המעגנה. 

משהו בלב אומר לי שהתוצאה שנקבל תהיה שווה ביקור... 

אספר לכם עוד בהמשך.

המלך הוא עירום (או המלכה...) - ההפרטה שנכשלה

כבר טענתי פעם שההפרטה, בהקשר של החברות הממשלתיות הקרובות ללבי - חפח"א וחברת המזח - אינה נכונה.

ביום 20.5.10 פרסם גיא רולניק באתר דה מרקר את הכתבה "ההפרטה נכשלה - צריך לעצור אותה מיידית".

נשמע מוכר? יותר מכך - נשמע כואב ועצוב.

בכתבה, מונה גיא רולניק את נזקי ההפרטה, גם על פי מחקרים בעולם וגם על פי מה שקורה בפועל בארץ: המשק הופך לריכוזי, נשלט בידי כ- 20 משפחות בעלות הון, לעתים מבלי שישקיעו כלל מההון האישי שלהן.

אלא מה - גיא רולניק סבור שמי שצריך להוביל את המהלך ההפוך - להקטנת הריכוזיות במשק - הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, בליווי צוות הכולל את ראש אגף התקציבים באוצר אודי ניסן.

יש בכלל סיכוי שזה יעבוד?

בעת הזו צריך לבוא ולומר, גם לגיא רולניק, כי עמדתו של אודי ניסן בנושא הפרטה - נחרצת. בתפקידו בעבר כמנהל רשות החברות הממשלתיות, וגם כיום, בתפקידו כמנהל אגף התקציבים באוצר, פועל אודי ניסן בכוון של הפרטה בכל מחיר, או העברת פעילות מחברה לחברה בכל מחיר,  למרות שפעילותו זו אינה מבוססת על שום בדיקה כלכלית, לפחות בכל הנוגע לחפח"א ולחברת המזח.

לא הוא האיש אשר יודה בטעות כה חמורה, המובילה את המשק, ולפחות את אילת - למצב מסוכן.

לא הוא האיש אשר יפעל לתיקון מצב זה, ההיפך - הוא יפעל להצדקתו ולהמשך מדיניות כלכלית שגויה לחלוטין.

מהלך של הקטנת ריכוזיות - צריך שייתמך על ידי ראש אגף תקציבים, ואין סיכוי שזה יקרה בהרכב הפרסונלי הקיים.

לתשומת לבם של ראש הממשלה ושל שר האוצר...

כמה עובדות מעניינות על בית הגשר

לקראת חג השבועות, החלטתי לספר לכם כמה עובדות מעניינות על בית הגשר, מבנה הביכורים של החברה לפיתוח חוף אילת.

בית הגשר, למי שלא מכיר, הוא מבנה המצוי בין מלון לאונרדו פלאזה (לשעבר שרתון מוריה) לבין גשר קול.

המבנה הוקם ע"י החברה לפיתוח חוף אילת בשנים 1992-3, מאז ועד היום משרדי החברה נמצאים במבנה, ולכן מה שאני מספרת לכם כאן מקורו בידע אישי שלי.

ובכן - מדוע בכלל היה צריך להקים את בית הגשר?

בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת, נוצר מצב בו היצע המשרדים באזור היה נמוך, וחברות שהעניקו שרותי תיירות (נסיעות, טיולים וכו') לא יכלו לעמוד בדמי השכירות הגבוהים שנדרשו מהן . לפיכך, הוחלט אז בחברה להקים מבנה, שכל ייעודו הוא משרדים לשרותי תיירות, בכדי לפתור את מצוקת המשרדים באזור.

נכון שהיתה התלבטות מסויימת - חלק מחברי הדירקטוריון סברו שהחברה אינה צריכה לעסוק בהקמת מבנים, אולם רוב חברי הדירקטוריון הסכימו שכדי לפתור מצוקה הקשורה במתן שרותים לתיירים על החברה להקים את המבנה.

לצורך כך נבחר מגרש 40, שבייעודו הוא מגרש מסחרי, ונעשתה תכנית חלוקה שלו  שהגדירה שני מגרשים:

האחד - המגרש המיועד לבית הגשר, ושטחו כ- 2 דונם

השני - מגרש מסחרי, שעליו מקימה העירייה כיום את שוק הרוכלים, שאליו אמורים להתפנות דוכני הרוכלות מהטיילת, ןשטחו כ- 6 דונם.

בשלב הביניים, עד להקמת השוק, הקימה חפח"א על מגרש זה חניה "זמנית" מרווחת, אשר שרתה עד לפני זמן קצר את צרכי המבקרים בחוף הים ובטיילת.

מבנה כיום בן 2 קומות, וניתן להקים עליו מגדל תצפית ומסעדה, בגובה עד 12 קומות (!)

כש"נולד" המבנה קראנו לו "בית הגשר", כמובן כי הוא ליד גשר קול, אולם הרחבה שבין המבנה לבין  הגשר נקראת "ככר העוגן" היות והוצב בה עוגן, לזכרו של רב חובל פיליפ עירון זכרו לברכה.

לפיכך - הכתובת של "בית הגשר" היא "ככר העוגן"... קצת מבלבל...

כ- 50% מהשטחים במבנה נמכרו לגורמים פרטיים, העוסקים בשרותי תיירות (בהחרגה אחת - בית קפה/מסעדה, לשעבר"בצל ירוק"), והחוזים שנחתמו עם הרוכשים היו כאלו שמאפשרים לנו, לחפח"א, לאשר או לא לאשר הפעלת עסק מסויים במקום. מכירת השטחים כיסתה את רוב עלויות הקמת המבנה.

כמו שאמרתי קודם, משרדי חפח"א שוכנים במבנה, ודמי השכירות שחסכנו כיסו מזמן את יתרת ההוצאה שלא כוסתה ממכירת שטחים. כדי לשמור על אופי העסקים במקום, אופי השילוט ורמתו הכללית של המבנה, אנחנו גם מנהלים אותו (תחזוקה, נקיון וכו'). הכספים שחפח"א מקבלת, גם מנכס זה, נכנסים לקופת החברה ומגדילים אותה עבור המטרה העיקרית שלשמה הוקמנו - פיתוח אזור התיירות.וכך השגנו שתי מטרות יחד - חסכון כספי והגדלת קופת הפיתוח, ויצירת משרדים לשרותי תיירות אשר מיתנו את המחירים הגבוהים שהיו נהוגים באזור.

ואכן - במשך שנים שכנו במבנה אך ורק משרדים לשרותי תיירות, ומטרתו הוגשמה במלואה. אלא שבשנת 2000 ואילך חלו שינויים בצרכי התיירות, אירועים בטחוניים ערערו את מצבם הכלכלי של המשרדים שנתנו שרותי תיירות והמשרדים בבית הגשר החלו להינטש ע"י השוכרים. כדי לא ליצור מצב של מבנה נטוש מדיירים בלב אזור התיירות, החלטנו, בלית ברירה, לאפשר הפעלת עסקים מסחריים במבנה, בנוסף למשרדים לשרותי תיירות.

המבנה תופס רק כ- 50% משטח המגרש, ועל יתרת השטח הקמנו חניה פרטית לדיירי המבנה, אשר מחוברת פיזית לחניה "הזמנית" שהקמנו על המגרש הסמוך.

במשך שנים היתה החניה של בית הגשר פתוחה, ורק בכניסה היה שילוט "חניה פרטית". כמובן שכל עם ישראל נכנס לחנות בחניה הפרטית של בית הגשר, אבל לא היתה מצוקת חניה של ממש. 

כאשר הוחל בהקמת שוק הרוכלים על המגרש הסמוך (שאגב - אנחנו בחפח"א הובלנו את הליך בחירתו ואת הליך התכנון של השוק, כך שאנחנו בהחלט בעד המיקום שנבחר, בנסיבות הקיימות), היתה העירייה אמורה להכין שטחי חניה נוספים באזור, כדי ליצור חלופה ל- 64 מקומות החניה שנתפסו עם הקמת השוק.

מסיבותיה שלה העירייה לא עשתה כך, ולמיטב ידיעתנו עד היום אין כל תכנון מעשי ליצירת מקומות חניה נוספים.

כלומר - חסרים 64 מקומות חניה!

מצוקת החניה גרמה לכך שהחניה הפרטית של בית הגשר היתה תפוסה ואף חסומה ע"י משאיות שבאו לפרוק סחורה לעסקים שעל הטיילת, ביניהם דוכני הרוכלות השנויים במחלוקת, ואילו הדיירים בבית הגשר, אשר משלמים במיטב כספם על הנכס ואחזקתו, לא יכלו לחנות.

אז מה כל כך מעניין בעניין הטריויאלי הזה?

אני בכלל לא חשבתי שהסיפור של בית הגשר כל כך מעניין, אבל תכנית רדיו מקומית גרמה לי להבין שבעיניהם הסיפור מאד מאד "מעניין"... ומה באמת כל כך מעניין?

לאחרונה הקמנו מחסום בכניסה לחניה הפרטית, ורק מי שיש לו "שלט" יכול להכנס אליה כדי לחנות. בתכנית הרדיו המקומית התרעם המראיין רוני יפה על ש"העזנו" לחסום את החניה הפרטית של בית הגשר (שהוקמה עם היתר בניה, כמובן).

ומה היתה ההצעה המקורית שלו? שבימי שישי ושבת נפתח את החניה לכל עם ישראל.

זה יכול היה להיות רעיון לא רע, אילו היה מדובר על חניה פרטית של החברה לפיתוח חוף אילת בלבד. אלא שלא כך הדבר. מדובר על חניה פרטית של גורמים פרטיים שרכשו כ- 50% במבנה, וגם הם מגיעים לעסקים שלהם בימי שישי ושבת.

חבל שברדיו המקומי שלנו  "לא שמו לב" לכך שהמפתח לתוספת חניה הוא פשוט יותר -

קיום החלטת הועדה המקומית שהתנתה במפורש את הקמת שוק הרוכלים ביצירת מקומות חניה נוספים חלופיים לאלו אשר ייגרעו מהאזור בעקבות הקמתו.

אז אתם שם ברדיו - ת ת ע ו ר ר ו !!!

חג שבועות שמח!

המסתורין שמאחורי התב"רים - גם אחרי 7 ימים זה נראה לגמרי לא הגיוני...

ביום 2.5.10, כלומר לפני כשבוע, התכנסה מועצת העיר ואישרה תב"רים (=תקציבים בלתי רגילים = תקציבים הכוללים מקורות חיצוניים).

ולמה בכלל אני מספרת לכם על הנושא המשעמם הזה? כי התאמצתי למצוא את ההיגיון ולא מצאתי.

דווקא שקלתי אם לספר או לא, ולכן נקטתי בשיטת "7 הימים", כלומר: אם אחרי 7 ימים עדיין אחשוב שזה לא הגיוני - אספר. ואם לא - אז לא. ובכן - זה עדיין לא הגיוני...

ומה לא הגיוני? לאשר תקציב לביצוע של עבודה שכבר בוצעה! ולא להקצות תקציב לעבודה שצריך לבצע...

אז על מה מדובר?

אציג בפניכם רק שני תב"רים, ולשם כך אני צריכה קצת "למחזר" חומר שנכלל בניוזלטרים הקודמים, אבל זה מספיק חשוב ולמחזר זה לפעמים גם טוב, אז הנה:

התב"ר הראשון:

תב"ר מספר 685 - תכנון פיתוח חוף המזח: חמ"ת 666,667 ש"ח וקרן הפיתוח של העירייה 133,333 ש"ח = סה"כ 1 מליון ש"ח.

למי שלא יודע - חמ"ת זוהי החברה הממשלתית לתיירות, היושבת בירושלים, ודרכה מעביר משרד התיירות תקציבי פיתוח.

ומה לא הגיוני בכך?

אולי העובדה שחפח"א הציגה עוד בשנת 2007 תכנית עקרונית לפיתוח מתחם חברת המזח, שעלתה (אז) כ- 140,000 ש"ח ו"נקברה" ללא סיבה ברורה ?

הראיתי לכם תמונת הדמייה מהתכנית - והנה היא כדי שתיזכרו:

והנה קישור לניוזלטר השלם והמפורט, בנושא העצוב והתמוה הזה.

התכנית הוכנה ע"י צוות מן השורה הראשונה, שכלל את האדריכלים שתכננו את נמל תל אביב, משרד מייזליץ כסיף, ויועץ כלכלי-תיירותי מיקי סרנה. האם מישהו מתכוון להשתמש בתכניות אלו?

השאלה רטורית כמובן, כי

זה כלום לזרוק 140,000 ש"ח לפח

על תכנון, שכל בעלי המניות התלהבו ממנו ואישרו את המשכו בסוף 2007

(אלא משום מה לא העבירו את הכסף לכך) 

(והנה קישור לפרוטוקול הישיבה מיום 31.12.2007) 

לעומת מיליוני שקלים שנזרקו (ועדיין נזרקים) לפח

במקרים אחרים, מעצבנים לא פחות.

מי שרוצה להיזכר בעוד דרך בה מבזבזים את הכספים של כולנו - הנה הקישור.

שלא תחשבו שחברי מועצת העיר לא ידעו על מה הם מצביעים כשאישרו את התב"ר - שלחתי אליהם מכתב בעברית צחה למדי, עוד לפני הישיבה.

התב"ר השני:

תב"ר מספר 688 - הקמת מתחם דוכנים לרוכלים: 2,500,000 ש"ח חמ"ת, ועוד 500,000 ש"ח עיריית אילת. סה"כ 3 מליוני ש"ח. 

עזבו את העובדה שלא ברור על איזה פרוט תקציבי מתבסס סכום זה, כי אני מכירה מאד מקרוב סכומים אחרים - לצורך העניין נניח שהכסף יספיק לפיתוח.

ומה עם החניות? טוב, אולי "קברו" את הכספים לחניות אלו בסעיפי תב"ר אחרים.

ומה עם השמשת דוכני הרוכלות שהוקמו ע"י חפח"א עבור העירייה ועומדים כאבן שאין לה הופכין? קשה "לקבור" סעיף כזה בסעיפים אחרים... אז כנראה שלא מתוכנן כלל לבצעו, לא?

סליחה, תיקון טעות:

לא כל הדוכנים עומדים כאבן שאין לה הופכין!

2 דוכנים עומדים בחוף הדתיים (ממש בתוך הגדר הגבוהה, אבל הם גבוהים יותר...)

דוכן אחד עומד באזור התעשיה בסמוך להום סנטר (ומופעל ע"י גורם פרטי)

דוכן אחד עומד ליד הספריה ומשמש את רוטרי בשבוע הספר בכל שנה (אני דווקא בעד)

ומי יודע היכן עוד מסתובבים הדוכנים...

התעלומה הקטנה:

איזה סוג של דוכנים ייכנס למתחם השוק התיירותי בסיום הקמתו?

והתעלומה הגדולה בהרבה:

מי מהרוכלים ייכנס למתחם ומי בכלל יפונה מהטיילת?

"לחשו לי" (וזה לא מידיעה אישית שלי) שהעירייה לא באמת תפנה את הטיילת ויישארו עליה כהנה וכהנה דוכני רוכלות, מכל מיני סיבות, אולי רלוונטיות ואולי לא.

אני ממש מקווה שמי שסיפר לי זאת לא יודע מה הוא סח, אבל משום מה אני בתחושה שהוא דווקא יודע מצויין...

מה אתם אומרים -

נרשום על פתק את מה שאנחנו חושבים

ונפתח כשייפתח השוק התיירותי?

*  *  *
להשארת תגובה - פשוט ללחוץ על כפתור התגובות למטה

גילגוליהם של מבני החוף שלנו באילת

קשה להתבונן על מבני החוף הקיימים בחוף הצפוני ולא לתהות

איך בכלל הגענו עד הלום?...

איפה המבנים של פעם,

שנועדו כדי למכור בירה וצ'יפס לרעבים שהגיעו לטבול בים,

ושהשכירו כסאות נוח ושמשיות לציבור?

אז ככה - בואו נעשה קצת סדר בעובדות:

באילת המתפתחת של פעם, כלומר בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, הקימה החברה לפיתוח חוף אילת 4 (ארבעה) מבני חוף, שהיום ידועים בתור:

חוף ציון, חוף פפאיה, חוף נפטון, חוף ממן.

היו אלו מבנים צנועים, שעיקר מטרתם היתה לספק שרותים ציבוריים (במשמעותם הבסיסית...) למבקרי החוף, ובכולם, פרט לחוף נפטון, הותרה גם המטרה המשנית באופן צנוע - מכירת מזון.

רק כדי שנבין על מה היה מדובר, אני רוצה שתסתכלו על

היקף השטחים שנבנו אז:

חוף ציון - שטח קרקע 550 מ"ר, שטח מבונה 335 מ"ר

חוף פפאיה - שטח קרקע 504 מ"ר, שטח מבונה 355 מ"ר

חוף נפטון, חוף ממן - כל אחד שטח קרקע 420 מ"ר, שטח מבונה 420 מ"ר

ברבות הימים, החלה לנשב רוח ההפרטה, והיו לחצים מכל מיני כיוונים כדי שחפח"א תמכור את המבנים.

לא אומר שאני יודעת בדיוק את כל מה שקרה, שכן הדברים קרו בתקופה שעדיין לא הייתי בחברה ואני מסתמכת אך ורק על המסמכים שבתיקינו (שגם הם, התיקים, לפעמים לא מושלמים, מה לעשות...), אולם עובדה היא שכל מבני החוף שהקימה החברה, פרט למבנה חוף נפטון, נמכרו למפעיליהם.

ומה קרה מאז המכירה?

חוף ציון - חריגות בניה, סיפוח השרותים הציבוריים לטובת השטח המסחרי, מריבות בין יורשי ציון אלדר ז"ל, מוקד רעש ועוד דברים טובים...

חוף פפאיה (שנקרא בעבר חוף רוז'ה) - נמכר בעבר ליזם איציק חאוזי שהקים שטחים מסחריים בחלקו של המבנה הפונה לטיילת, תוך חסימת מעבר רכב חרום ומבלי שהתרעותינו יזיזו למישהו בפיקוח העירוני אלא להיפך.

וכך נראה מבנה חוף פפאיה בעבר:
(תאמינו לי  - התמונות מחמיאות למבנה שהיה שם...)

כיום המקום בבעלות אחרת, המבנה הישן נהרס ותחתיו מוקם מבנה חדש, באופי מודרני, לטעמי מודרני מידי ואינו מתאים לאוירת חוף, למרות שחתמנו על תכניות הבניה שלו.

חוף ממן - שם ממש חגיגה אמיתית:

חריגות בניה

פלישת שטחים מסחריים לטיילת

סיפוח השרותים הציבוריים לטובת השטח המסחרי הפרטי

סיפוח סככה ציבורית לשטחים הפרטיים

ונסיונות של היזם לקבל שטחים נוספים על חוף הים כדי להגדיל את המבנה (לפני כמה שנים אף הוגשו ע"י בעלי החוף תוכניות המציגות בניה לגובה של 9 מ' מעל מפלס הטיילת (!) - שכמובן התנגדנו להן בחריפות).

כאן היה לי קושי לבחור תמונה - יש אצלי כמה וכמה תמונות, כל אחת יותר "נפלאה" מהשניה.

אז הנה התמונה הראשונה של מבנה חוף ממן שבחרתי - כי זה הנוף הנשקף מחלון משרדי.

 קבלו אותה:

והנה השניה:

ואחרון חביב - חוף נפטון (שנקרא באחת הפאזות "ניקי ביץ'") -

משרותים ציבוריים גדולים הפך המבנה בתחילת שנות ה-80 לקיוסק עם שרותים קטנים, בעצימת עין של כל הרשויות (כולל חפח"א, לצערי).

הגדילו בעלי המלון לעשות והשכירו את המבנה לאחרים (למשל "גרין ביץ'", ואחריו "ניקי ביץ'") אשר עשו במקום כבשלהם.

הם אף גרמו לרעש שהפריע לתיירים, ובגינו התלוננו בעלי המלון בפני הרשויות על כי אינן אוכפות את השמירה על השקט... סיפור "הקוזאק הנגזל" במיטבו.

לאחר שהגולם קם על יוצרו, נוצר מצב בו יכלה חפח"א לגייס את העירייה כדי להלחם בתופעה.

סופו של דבר פונו מפעילי המזנון ("ניקי ביץ'") ונותרו במקום שרותים ציבוריים בלבד (קטנים מאלו שהיה שם בתחילה), וגם שרותי נכים שחפח"א הקימה בעשור האחרון, המופעלים ע"י מלון נפטון. 

כיום רבים רק על כסף... אבל החוף פונה מחריגות בניה וגם זה לטובה.

האם היתה זו טעות למכור את שלושת מבני החוף לגורמים פרטיים?

בדיעבד, אני יכולה לומר ש...

כן - היתה זו טעות גדולה. 

רוח ההפרטה לא מתאימה לכאן.

עובדה היא שרק במקרה של מבנה חוף נפטון ניתן היה (במאמץ רב) להחזיר את השרותים הציבוריים לציבור, ולרסן את חריגות הבניה, ובמקרים האחרים המצב הרבה פחות טוב, וזאת בלשון המעטה.

גם כשאיכות הבניה משתפרת (ראה חוף פפאיה) הרי אנחנו משלמים מחיר יקר של שינוי בלתי הפיך באופיו של חוף הים שלנו אל מול לחצי יזמים בשם "הכדאיות הכלכלית".

ח ב ל.

ואם עוד לא התעייפתם ... עוד קצת בעניין זה:

במהלך שנות ה- 90 של המאה הקודמת הקימה חפח"א שני מבני חוף משני צידי מלון דן

בשטח קטן בהרבה ממבני החוף הישנים (שטח קרקע כ- 150 מ"ר, שטח מבונה מקורה כ- 94 מ"ר).

מי שרוצה יכול להכנס לקישור זה ולקרוא שוב איך מבזבזים בקלות מאות אלפי ש"ח...

פרט לכך, קיים המתחם של "קיסוסקי" בו יש פעילות נרחבת, שאושר במתכונת זמנית עד שיוקם מבנה מסחרי במתחם סמוך (המצוי בשינוי תב"ע שנים ארוכות), וקיים מבנה חוף הזהב אשר מופעל ע"י אחת מ"בנות אילת" במסגרת התקשרות בינה לבין העירייה.

אל דאגה - המבנה לא נראה טוב יותר מהמבנה בחוף ממן.

אנחנו "שומרים על הסטנדרט".

ושוב - ח ב ל.

להשתמע.