מי אינו מכיר את גידור הפח המקומט והמכוער, ה"איסכורית" בפי העם, אשר כל שעשה היה לכער את מראה האזור?
זמן קצר אחרי שהוקמה, היתה "האיסכורית" הופכת למפגע סביבתי: כלי הרכב הכבדים נכנסו בה ללא רחם וקמטו אותה, אבק הבניה לכלך אותה, העמודים אליה חוברה - קרסו, ונאלצנו לחזות במראה המפואר במשך חודשים רבים של בניה, עד שהפרויקט הסתיים (או לא...).
בכל פעם כשהייתי חוזרת מחו"ל, לאחר שראיתי כיצד משפצים/בונים שם, ונקלעתי אל "עין הסערה" בפרוייקטים של בניה באילת, היתה לי תחושה שאנחנו בעולם השלישי.
שאלתי את עצמי - למה זה מגיע לנו? מדוע בחו"ל אפשר לבצע פרויקטים באופן שלא יפריע לעין ואצלנו לא?
ואין טוב מראה עיניים:
ככה ה"איסכורית" נראית בהתחלה...
ככה זה נראה אחרי יומיים...
וככה זה נראה אחרי שבוע...
וכך - קבלנו בחפח"א החלטה: ליזום מפרט לגידור בניה, אשר יהיה חלק מהיתר הבניה ובו יחוייב כל יזם אשר יקבל היתר בניה באילת, לפחות באזור התיירות.
זה לא היה קל, אבל בחודש מרס 2000 נפלה בקשתנו על אוזן קשובה, וסוכם בינינו לבין אגף ההנדסה בעיריית אילת על מפרט גידור אחיד, שמצד אחד התחשב בצורך בשמירה על אסתטיות בעת ביצוע פרויקט בניה כלשהו, ומצד שני התחשב בעלותו הגבוהה של הגידור הדקורטיבי. המפרט קבע את גודל הפנלים ואת הגובה המינימלי של הגדר, את חומר הגדר ואופן הרכבתה, וכן נקבע כי על הפנלים יודבקו תמונות, שיהיו תמונות ללא הקשר פרסומי כלשהו, פרט לפרסום הפרויקט המוקם בתוך תחום הגידור.
וכך נראה גידור הבניה בפרויקטים באזור התיירות שלנו לאחר שיושם מפרט הגידור המוסכם:
דוגמה אחת
ועוד אחת
ולשם השוואה - כך זה נראה בחו"ל:
וגם כך
וגם כך
נחמד, לא?
נכון, גם גידור זה לא נשמר לאורך כל תקופת הבניה, אבל לפחות בחלק מהתקופה אנחנו נהנים מגידור אסתטי יותר,ומתקרבים לסטנדרטים הנהוגים במקומות תיירותיים מרכזיים בחו"ל.
יחד עם זאת, עוד כברת דרך לפנינו: עדיין לא הגענו לדרגה של כיסוי מלא של הבנין שבשיפוץ ב"קיר מסך" עם הדמייה של המבנה לאחר שיפוצו, זה עולה יותר מידי כסף...לוקח לנו הרבה זמן להפנים כי איכות התיירות נמדדת לא רק בפרויקטים הקיימים, אלא גם במראה הכללי של האזור.
יזם המקים פרויקט חושב על עלותו בטווח הקצר, אולם אם לא ידאג למיזעור ההפרעה לתיירים הרי שבחשיבה לטווח הארוך הוא יורה לעצמו ברגל, שכן התייר לא יחזור לאזור בו לא יודעים (או לא רוצים) להתחשב בו.
לא רוצה להישמע קטנונית, אבל אי אפשר שלא אראה לכם איך נראה היום (פברואר 2010) גידור אתר הבניה של אתר שוק הרוכלים, לאחר כ- 3 שבועות בהם העבודות מתבצעות ע"י העירייה:
לא חבל?
זמן קצר אחרי שהוקמה, היתה "האיסכורית" הופכת למפגע סביבתי: כלי הרכב הכבדים נכנסו בה ללא רחם וקמטו אותה, אבק הבניה לכלך אותה, העמודים אליה חוברה - קרסו, ונאלצנו לחזות במראה המפואר במשך חודשים רבים של בניה, עד שהפרויקט הסתיים (או לא...).
בכל פעם כשהייתי חוזרת מחו"ל, לאחר שראיתי כיצד משפצים/בונים שם, ונקלעתי אל "עין הסערה" בפרוייקטים של בניה באילת, היתה לי תחושה שאנחנו בעולם השלישי.
שאלתי את עצמי - למה זה מגיע לנו? מדוע בחו"ל אפשר לבצע פרויקטים באופן שלא יפריע לעין ואצלנו לא?
ואין טוב מראה עיניים:
וככה זה נראה אחרי שבוע...
וכך - קבלנו בחפח"א החלטה: ליזום מפרט לגידור בניה, אשר יהיה חלק מהיתר הבניה ובו יחוייב כל יזם אשר יקבל היתר בניה באילת, לפחות באזור התיירות.
זה לא היה קל, אבל בחודש מרס 2000 נפלה בקשתנו על אוזן קשובה, וסוכם בינינו לבין אגף ההנדסה בעיריית אילת על מפרט גידור אחיד, שמצד אחד התחשב בצורך בשמירה על אסתטיות בעת ביצוע פרויקט בניה כלשהו, ומצד שני התחשב בעלותו הגבוהה של הגידור הדקורטיבי. המפרט קבע את גודל הפנלים ואת הגובה המינימלי של הגדר, את חומר הגדר ואופן הרכבתה, וכן נקבע כי על הפנלים יודבקו תמונות, שיהיו תמונות ללא הקשר פרסומי כלשהו, פרט לפרסום הפרויקט המוקם בתוך תחום הגידור.
וכך נראה גידור הבניה בפרויקטים באזור התיירות שלנו לאחר שיושם מפרט הגידור המוסכם:
דוגמה אחת
ועוד אחת
נחמד, לא?
נכון, גם גידור זה לא נשמר לאורך כל תקופת הבניה, אבל לפחות בחלק מהתקופה אנחנו נהנים מגידור אסתטי יותר,ומתקרבים לסטנדרטים הנהוגים במקומות תיירותיים מרכזיים בחו"ל.
יחד עם זאת, עוד כברת דרך לפנינו: עדיין לא הגענו לדרגה של כיסוי מלא של הבנין שבשיפוץ ב"קיר מסך" עם הדמייה של המבנה לאחר שיפוצו, זה עולה יותר מידי כסף...לוקח לנו הרבה זמן להפנים כי איכות התיירות נמדדת לא רק בפרויקטים הקיימים, אלא גם במראה הכללי של האזור.
יזם המקים פרויקט חושב על עלותו בטווח הקצר, אולם אם לא ידאג למיזעור ההפרעה לתיירים הרי שבחשיבה לטווח הארוך הוא יורה לעצמו ברגל, שכן התייר לא יחזור לאזור בו לא יודעים (או לא רוצים) להתחשב בו.
ובתקריב
לא חבל?
חזק ואמץ!! כל הכבוד לך, הלוואי שיתחילו לישם את זה לאלתר, יותר ויותר קבלנים, למען נוחות ואסתטיות .
השבמחקגם ככה אנחנו חיים בעיר שכל יום פותחים את הכביש כי שכחו להשחיל עוד כבל או צינור. ומי שמרוויח על גבינו זה הקבלנים למיניהם,(" גם כן מיכרזים").במקום להכנים צינור בקוטר של מטר וליפתור את האילוץ הזה של פתיחת כבישים,