דוכני רוכלות בטיילת באילת

בראשית היתה לנו באילת טיילת פתוחה ויפהפיה, ולאחר מכן ברא מי שברא את דוכני הרוכלות. כן, אני מתעקשת לא לקרוא להם "באסטות".

הכוונה המקורית של ראש העירייה דאז היתה טובה - לאפשר מקור פרנסה מכובד לאלו שלא מצאו מקור פרנסה אחר ונזקקו לתמיכה. אלא שהכוונה הטובה הפכה למקור לחץ פוליטי, ולקראת מערכת בחירות עירוניות ניתנו היתרי רוכלות לכל דיכפין, מה שנקרא "בלי חשבון", כך שבמקום 59 דוכני רוכלות שאושרו במקור, מצאנו את עצמנו מוקפים במעל 200 (!!!) דוכנים. בנוסף, העירייה לא התמודדה כראוי עם אכיפת תנאי רשיון הרוכלות, ולכן היתה תופעה של "יישור קו" עם השכנים: או שעשית מה שהם עושים והפרת את תנאי הרשיון או שלא הצלחת להתפרנס.

ועל מה אני מדברת ? ישנם כמה תנאי רוכלות בסיסיים ברשיון הרוכלות שניתן:

האחד - מידות הדוכן: דוכן רגיל 1.50 מ' על 2.30 מ', דוכן מזון 2.30 מ' על 2.80 מ'.

תראו לי דוכן אחד בטיילת שעומד במידות אלו. אין.

מידותיהם של רוב הדוכנים הם פי 3 והרבה יותר מכך.

השני - סוג המוצר הנמכר: ברשיון נקבע מה יכול למכור כל רוכל.

במציאות - כל אחד מוכר מה שבא לו באותו יום.

אם השכן שלך התחיל למכור נעליים, גם אתה מוכר נעליים. למה לא?

השלישי - שעות הימצאות בעל הרשיון בדוכן: על הרוכל בעל הרשיון לשהות בדוכן במשך כל שעות הפעילות, פרט למספר שעות מוגבל (6 שעות) בהן מותר לו לשכור עובד שיעבוד במקומו בדוכן. בפועל, רוכלים רבים בטיילת מעסיקים עובדים במשך כל שעות הפעילות, או שהשכירו לאחרים את הדוכן והם בכלל בעסקים אחרים.

הרביעי - הימנעות מיצירת רעש.

תראו לי את הדוכנים שאינם מפעילים מוסיקה מחרישת אזניים, שמשגעת גם את אלו שהולכים על הטיילת (ומחרפים נפשם במעברים הצרים) וגם את התיירים שהגיעו אל המלונות הגובלים בטיילת. בדרך כלל הרעש על הטיילת קשה מנשוא.

וכך הלאה וכך הלאה, תנאים נוספים שנשארו על הנייר בלבד.

אין חולק על כך שבעיר תיירות כמו שלנו נחמד מאד שיש רוכלות מקומית, המאפשרת לתיירים לרכוש מזכרות ודברים נחמדים שהם "ממש צריכים". אנשים המגיעים למקום נופש בשלים לקניות מסוג זה, ואנחנו צריכים לספק את הסחורה. אבל למה לאפשר להם לעשות זאת ברמה כל כך נמוכה?

עם כל הכבוד לרוכלים בטיילת, אשר חלקם כבר מזמן אינם נתמכי רווחה, וזאת בלשון המעטה, הצורה המכוערת והמלוכלכת בה מתהלת היום הרוכלות על הטיילת מנוגדת לכל הגיון, מנוגדת לאינטרס התיירותי, מנוגדת לטובת העיר אילת, ואף מנוגדת לכל אחד מתנאי היתר הרוכלות (שכבר מזמן פג תוקפו). הדבר היחיד שהיא עושה זה לתמוך בכיסיהם הפרטיים של הרוכלים. אכן - בתי המשפט אישרו את שהותם בטיילת עד לקבלת החלטה סופית בעניינם. לא מזמן נקראתי להעיד בבית המשפט המחוזי בב"ש מטעם הרוכלים (!), וממה שראו עיני ושמעו אזני הבנתי מדוע המשפט נמשך כל כך הרבה זמן. עורכי הדין הממולחים של הרוכלים נקטו בכל טקטיקה אפשרית אשר קנתה ללקוחותיהם זמן נוסף על הטיילת. על חשבון מי? כמובן - על חשבוננו, תושבי העיר ואזרחי המדינה.

במציאות בה אנו חיים, מגן בית המשפט על "זכותם" של הרוכלים להמשיך לרכול בטיילת, עד שיסתיים המשפט. אמנם באופן אבסולוטי יש בכך הגיון (הימנעות מגרימת נזק אפשרי לנתבע שיתכן והצדק עמו), אולם אני יכולה רק לקוות שפסק הדין של כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי ייכתב במהרה ונוכל להתבשר על כך שהטיילת תוחזר לידי הציבור.

כדי ליצור חלופה לרוכלות בטיילת, בחנה החברה לפיתוח חוף אילת (חפח"א) בעבר מספר מיקומים אפשריים, והמליצה לעירייה על מגרש 40 ב' אשר משמש כיום מגרש חניה ציבורי, בין בית הגשר לבין מלון לאונרדו פלאזה ("שרתון מוריה" עד לא מזמן). מגרש זה הינו במקור בייעוד מסחרי, ממוקם קרוב לטיילת וקרוב לגשר קול, ובשטחו ניתן להכניס 59 דוכני רוכלות (כמספרם המקורי של הדוכנים) בצורה אסתטית ומכובדת.

היות והפרויקט עתיד לגרוע 64 מקומות חניה החסרים לסביבה (למרות שהם ממוקמים על מגרש 40 ב' המיועד במקור למסחר ולא לחניה), ביצעה חפח"א עבור העירייה סקר חניה שהצביע על מקומות קרובים בהם ניתן להוסיף מקומות חניה, באופן שיינתן מענה לתקן החניה העירוני. הועדה המקומית לתכנון ובניה, כאשר אישרה את הבקשה להיתר בניה של שוק הרוכלים, אף התנתה אותו בביצוע תוספת פתרונות חניה.

נכון להיום (פברואר 2010), עיריית אילת מבצעת תשתיות לשוק רוכלים במתחם מגרש 40 ב', בהתאם לתכנון שבוצע ע"י חפח"א.יחד עם זאת, שאלות חשובות אינן מקבלות כל מענה:

מה עם תוספת מקומות חניה?

מה עם הדוכנים הפיזיים שכבר הוקמו ואמורים לשמש את הרוכלים במתחם החדש?

מה עם חתימת תאגיד עין נטפים על היתר הבניה לתשתיות?

על כל אלו אין לעירייה כל מענה לגופו של ענין.

חבל, חבל שפרוייקט כל כך חשוב יבוצע בשיטת הטלאים המפורסמת, וייכשל.
אני מזמינה אתכם ללחוץ על כפתור התגובה למטה, ולהשמיע קולכם.

נכתב ע"י דקלה מור - מנכ"ל החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, 1.2.2010