מחירות לזכרון ולעצמאות

אנו עומדים בפתחם של יום הזיכרון ושל יום העצמאות, שילוב כמעט בלתי אפשרי שמסמל יותר מכל את תמצית קיומנו במדינת ישראל, בזכותם של

 הרֵעוּת ושל יפי הבלורית והתאַר:

ובמעבר חד לעצמאות - דרך רֵעוּת:

לפני מספר ימים קבלתי מחברתי אריאלה מלצר, המנהלת את מכון רעות לטיפול במשפחה, בזוג ובפרט, מאמר שכתבה בנושא המתקשר לעצמאות אישית. אריאלה כותבת אמנם על נושאים הקשורים למשפחה ולזוגיות, אולם כל אחד מאיתנו כאדם, לאו דווקא מנקודת מבט של משפחה וזוגיות, יכול להתחבר אל הדברים.

מה לנושא זה ולחפח"א? ובכן, אנחנו נמצאים בימים כל כך סימבוליים כך שלפני שנשוב לשגרת ה"הולילנדים" אני מרשה לעצמי לדבר על נושאים שבלב. השגרה תמתין לנו עוד יום-יומיים.


וכך כותבת אריאלה מלצר:

עברנו את חג הפסח המסמל את חג החרות ואנחנו עומדים לחגוג את חג העצמאות. שני החגים האלה מייצגים את החופש והעצמאות החיוניים כל כך לתחושת הביטחון, הצמיחה והסיפוק של האדם. לכן אעסוק הפעם בנושא

בין עצמאות לתלות והחופש להיות מי שאני.

חלק חשוב בשלבי ההתפתחות של האדם במהלך חייו ובעיקר, בילדותו ובשלב גיל ההתבגרות הוא יצירת נפרדות ומובחנות של האדם, בינו לבין משפחתו ובין העולם החיצוני הסובב אותו.

האדם מתפתח מהיותו תינוק חסר אונים התלוי באופן מוחלט בהוריו שיספקו את כל צרכיו הפיזיים והרגשיים עד להפיכתו לאדם בוגר, עצמאי ובשל המכיר בערך עצמו, מאמין ביכולותיו, בכישוריו ובכוחותיו הנפשיים המסוגל לקחת אחריות על בחירותיו בחיים, לתפקד ולראות את עצמו כיישות ייחודית, אינדיבידואלית שונה ונפרדת מהאחרים שקיומה אינו תלוי באחרים.

לצערנו, לעיתים, משהו משתבש בדרך בשלבי התפתחות אלו כתוצאה ממבנה היחסים במשפחת המוצא, דפוסי ההתנהגות, חוקי המשפחה וערכיה, תפקידים במשפחה, הן מודעים והן לא מודעים.

כתוצאה מכך, אנשים מגיעים לזוגיות עם צרכים שונים של חופש ומרחב, דיפרנציאציה ומובחנות וקשיים באיזון בין תלות לעצמאות, המקשים עליהם לבנות ולקיים זוגיות של קירבה ואינטימיות המאפשרת לכל אחד מבני הזוג לחיות כאדם שלם, מובחן ועצמאי, עם מלוא הפוטנציאל ואנרגית החיים שלו.

קשיים אלו יכולים לעורר קונפליקטים רבים ביחסים הזוגיים, המלווים בתסכול תמידי, הגורמים לויכוחים ולמריבות רבות אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בתחומים ונושאים שונים ומגוונים, חשובים יותר וחשובים פחות.

אמר המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן על הנישואין בספרו "הנביא":

..."אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה - ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם.

מיזגו איש לרעותו, אך אל תשתו מכוס אחת....

זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם אך תנו ויהא כל אחד לעצמו, כמיתרי הנבל שלעצמם הם בנגנם יחדיו...."

דבריו אלו של המשורר מבטאים באופן ציורי ומופלא כל כך את המשימה המורכבת של בני זוג ביצירת עולם חדש של "ביחד" בזוגיות משותפת ויחד עם זאת, בשמירה על עולמו המיוחד והייחודי של כל אחד מהם.

אצל זוגות רבים עולה קונפליקט שכיח עד כמה בני הזוג מאפשרים אחד לשני את החופש להיות ב"ביחד" שלהם בצד ה"לחוד" שלהם כבני אדם נפרדים וייחודיים, בעלי זהות עצמית מובחנת ולא רק כחלק מזהות זוגית משותפת.

ככל שיש מרחב של עצמאות, נפרדות וחופש בחירה בין בני הזוג ואיזון מתאים בין ה"ביחד" וה"לחוד" כך יש יותר מקום לצמיחה אישית ומימוש הפוטנציאל העצמי של כל אחד מהם, העמקת האינטימיות והקרבה בקשר הזוגי, הפריה הדדית, עניין, ריגוש ושותפות מלאת אנרגית חיים, הנאה וסיפוק.

לחץ כאן כדי לקרוא עוד על הנושא - "שנינו ביחד וכל אחד לחוד - על הזוגיות והנישואין", מאת אריאלה מלצר.

----------------------------------------------------------

חג עצמאות שמח!!!