פרק א': כל האמת על... הלגונה המזרחית ("לגונת השלום")

יש המסמנים את תאריך לידתה של הלגונה המזרחית סביב שנת 1995, בה חגגנו את סיום הקמתה, אבל אני אומרת שהיא נולדה כ- 30 שנה קודם. אני לוקחת אתכם בזמן לתאריך 16.6.1967, ארבעה ימים לאחר תום מלחמת ששת הימים: ביום זה פורסמה למתן תוקף תכנית 114/03/2 "בינוי חוף אילת", או בשמה הפורמלי "378/3", שהיא תכנית האם של כל התכניות המפורטות באזור החוף הצפוני. אל תחפשו אותה באתר האינטרנט של מינהל מקרקעי ישראל, היא לא מופיעה שם משום מה.

כבר בתכנית זו אנחנו רואים גופי מים דומים, לא זהים, לגופי המים הקיימים כיום בחוף הצפוני.
קוי המתאר והתפיסה התכנונית והתיירותית של ייעוד הלגונה המזרחית והשטחים סביבה עברו מספר שינויים במהלך השנים, אולם העיקרון נשאר זהה: חפירת גוף מים שיאריך את קו המים של אילת ויכניס מים באופן מלאכותי אל תוך השטח המדברי.
ההחלטה
במהלך 1989-1990 החליט דירקטוריון החברה לפיתוח חוף אילת לפתח את אזור הלגונה המזרחית.
בדצמבר 1990 הוגש לחברה דוח יתכנות, שהוכן עבור החברה ע"י מהנדס לאונרדו שטדלר מהמכון לחקר הנדסה ימית שהוא חברת בת של הטכניון, הקובע שניתן עקרונית לחפור במיקום זה לגונה לשיט או לגונה לרחצה, ללא מגבלות כלשהן.
התכניות הקודמות (מ- 1967 ואילך) לא קבעו חד משמעית ייעוד אחד לשטח, אלא התייחסו אל הלגונה הפוטנציאלית כאל אזור לשיט ולרחצה. אלא שבמהלך השנים החכמנו קצת, והבנו שאי אפשר לערב שיט ורחצה משיקולי בטיחות, ולפיכך היינו צריכים להחליט האם אנחנו רוצים לגונה לשיט (כלומר - עוד מרינה) או שאנחנו רוצים לגונה לרחצה (כלומר - עוד חופי רחצה לאילת).
הבחירה בלגונה לרחצה
כמובן שבחרנו להקים לגונה לרחצה, שהרי ממילא חופי הרחצה באילת אינם מרובים, ולאחר פינוי סיני המבחר הצטמצם עוד יותר. התכוונו להקים לגונה שתאריך את חופי הרחצה של אילת ב- 1.5 ק"מ. נשמע מעט, אבל זה הרבה מאד. לקריאה נוספת...