אז זהו זה - הפוסט האחרון שלי אליכם בתפקיד.
כן, החלטתי שהגיע הזמן ואני עוברת הלאה.
נכון, ההחלטה לא הבשילה ברגע, אבל לא פשוט היה לקחת אותה, מסיבות שונות.
אפילו לי...
אבל - החלטתי לשים בצד את תחושת הקושי בלהיפרד מאנשים טובים, מחברים טובים ומעיר אהובה, ולהביט קדימה.
אני יוצאת לדרך חדשה, ומאמינה שכך יהיה טוב.
לכולם.
והחברה היקרה ללבי - החברה לפיתוח חוף אילת - אני מקווה שיתעשת מי שצריך להתעשת והחברה תמשיך במשימה החשובה המוטלת עליה ותפתח את חופי אילת, עד לסיום מלוא העבודות, כפי שמגיע לעיר שלנו.
תודה לכם, חברי היקרים, על שקראתם, הגבתם, הייתם מעורבים, גם אם חלק מזה נעשה "בפרטי" ולא בפורום התגובות.
הכל בא מאהבת העיר הזו, ויחד עם מה שיש לתקן -
יש הרבה מה לאהוב בה.
אני בוחרת בשלב זה להתמקם באזור המרכז,
לצמצם מרחק אל הילדים שלי, שמצאו את אושרם מחוץ לאילת,
ואל נכדי האהוב.
אבל לבי?
חלק גדול ממנו תמיד יהיה שייך לאילת, וגם לכם.
פורמלית אני עוד בתפקיד למשך תקופה מסויימת,
אבל התקופה החדשה כבר "מסומנת".
היו שלום, חברי היקרים, ושהשמש תזרח מעליכם כל בוקר!
אבל התקופה החדשה כבר "מסומנת".
היו שלום, חברי היקרים, ושהשמש תזרח מעליכם כל בוקר!
(אבל לא בכל הטורבו...)
בחרתי בשיר הזה כמשהו מתאים:
ממני - דקלה מור
