נו, מה אתם אומרים - האם סירה מקומה במים? מי אמר?
דייג - אוהב דגים? אותו דבר.
אחד הכיפים הגדולים באילת שלנו הוא הים והקרבה לים. אילתים רבים מחזיקים סירה פרטית, ומידי פעם יורדים איתה לים, להנות מהכיף הזה.
אלא מה? סירה וקוץ בה...
למה?
אז ככה:
הסירות שלנו באילת, לא תמיד מקומן במים. לפעמים צריך להעלות אותן לתיקון, ואז יש לנו עסק עם מתקן הנקרא "מימשה", שהוא בעצם משטח משופע המקשר בין היבשה לים ועליו ניתן לגרור כלי שיט אל מחוץ לים, כדי לטפל בהן. וליד המימשה הגיוני שיהיה גם "בית מלאכה" לתיקון סירות, שבשפה המקצועית קוראים לו "מיבדוק".
במקומות מסויימים אזור המימשה/המיבדוק יכול להראות מטופח ומופרד מעין הציבור בצורה אסתטית.
אצלנו באילת - הוא צריך להראות דווקא ככה:
זו תמונה שלקחתי בהשאלה מהאתר של המשרד להגנת הסביבה, שצולמה ע"י עוז גורן בינואר 2004. התמונה רק מחמיאה למקום. כיום, כ- 7 שנים אחרי הצילום, המצב גרוע בהרבה.
באתר המשרד להגנת הסביבה נכתב בצמוד לתמונה:
"המיבדוק (מימשה) החדש באילת הוקם צפונית לדולפין ריף והחל בעבודתו בתיקון ספינות. הפעלת מימשה מסודר תגרום להפחתה של טיפולים בפסינות במקומות שאינם מוסדרים, ואשר מהווים סכנה ופוטנציאל יזיהום ים."
מסכימה עם כל מילה. אבל למה שהמקום ייראה כל כך גרוע?
אז חזרנו למקורות: אכיפה, אכיפה, אכיפה.
נכון, המרינה באילת לא תוכננה מראש עם מקום למימשה, כי מראש היא הוקמה באזור שסביבו בתי מלון. לא נכון להקים מימשה ומוסך לתיקון כלי שיט (מיבדוק) בתוך אזור תיירות, וצריךלהרחיק אותם מבתי המלון.
חפח"א היא זו שהקימה את המרינה בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, ומסרה אותה ללא כל תמורה לעיריית אילת, לתפעול שוטף ותחזוקה.
העירייה מצידה העבירה את הפעלת המרינה לחכ"א.
הדאגה לבעלי כלי שיט בעיר, המוצדקת לכשעצמה, הביאה את חכ"א לדרוש מאתנו להמליץ על שטח להקמת מימשה ומיבדוק באזור התיירות. סרבנו לעשות זאת סביב המרינה, אולם לפני כמה שנים "אולצנו" לבלוע מימשה "זמני" בחזיתו של מלון הילטות מלכת שבא,לאחר שמינהל מקרקעי ישראל ועיריית אילת שוכנעו באופן כלשהו למסור את השטח ליזם פרטי, באופן זמני, עקב "צרכים דחופים" של בעלי סירות כלשהן.
וכרגיל באילת - זמני זה לא זמני, מפעיל המימשה והמיבדוק סרב להתפנות בסיום תקופת ההרשאה הזמנית, ונדרשו משאבי זמן וכסף כדי לפנותו.
כן, היו ערבויות, היה חוזה, אז מה? לא פלא שבארץ יש כל כך הרבה ביקוש למקצוע עריכת הדין, לפעמים נדמה לי שכל מי שחותם על חוזה באילת - יודע מראש שאין לו כל כוונה לקיימו...
מכל מקום, המימשה עבר אל שטח שהוקצה לו ע"י רשות הנמלים, בתחומי נמל אילת, וגם זאת לאחר לחצים רבים.
אלא מה? הנמל, במקום להצמיד את המימשה אל השטח הבנוי הקיים כבר בנמל, הרחיק אותו ככל הניתן מנימוק שהשטח דרוש לנמל לשם התרחבות ופיתוח עתידי. באמת.
ומה יצא? המימשה "המפואר" הוצמד לשטח בו פועל ריף הדולפינים.
ובאילת, כמו באילת, המימשה נראה זוועה, גם כשהוא בשטח שנכון שיהיה בו (שטח הנמל), ומהווה מפגע סביבתי עקב הפעלה שאינה מתחשבת בסביבה אלא בנוחיותו של המפעיל בלבד. נדמה לי שעל כך מתנהלת תביעה משפטית של ריף הדולפינים, כדי לפנות את המימשה...
ריף הדולפינים אולי לא יאהבו את מה שאני אומרת, אבל אני לא בטוחה שצריך לסלק משם את המימשה והמיבדוק. דווקא זה המקום היחיד באילת המתאים באמת ל"מוסך" לכלי שיט.
אלא שאופן ההפעלה לקוי, וצריך למצוא את הדרך כדי שגם באילת יופעל מימשה לכלי שיט אשר מכבד את הסביבה.
ואם נחזור להתחלה - רחובות העיר הפכו למקום אחסנה לסירות.
הנה, כך זה נראה:
מידיעה אישית: הסירה הזו "עוגנת" ברחוב ברקת, באותו מקום, מעל 6 חודשים.
תשובת המוקד העירוני לתלונה מתמשכת היא:
אין מקום מוסדר לאחסנת סירות, לכן הפיקוח העירוני אינו יכול לפעול לסילוקן של הסירות מהרחוב.
נו, מה אתם אומרים?
כנראה שאין מקום באזור התעשיה, או שהעירייה שלנו לא יכולה לאתר מקום כזה, שיוגדר כמקום אחסנה לכלי שיט, תמורת תשלום... אולי יש יותר מידי אנשים שלא ימצא חן בעיניהם להרחיק את כלי השיט שלהם מהבית הפרטי. זה באמת קשה...
ציפור לחשה לי שזו לא הסירה היחידה העוגנת ברחובות העיר. מוכר לכם?
דייג - אוהב דגים? אותו דבר.
אחד הכיפים הגדולים באילת שלנו הוא הים והקרבה לים. אילתים רבים מחזיקים סירה פרטית, ומידי פעם יורדים איתה לים, להנות מהכיף הזה.
אלא מה? סירה וקוץ בה...
למה?
אז ככה:
הסירות שלנו באילת, לא תמיד מקומן במים. לפעמים צריך להעלות אותן לתיקון, ואז יש לנו עסק עם מתקן הנקרא "מימשה", שהוא בעצם משטח משופע המקשר בין היבשה לים ועליו ניתן לגרור כלי שיט אל מחוץ לים, כדי לטפל בהן. וליד המימשה הגיוני שיהיה גם "בית מלאכה" לתיקון סירות, שבשפה המקצועית קוראים לו "מיבדוק".
במקומות מסויימים אזור המימשה/המיבדוק יכול להראות מטופח ומופרד מעין הציבור בצורה אסתטית.
אצלנו באילת - הוא צריך להראות דווקא ככה:
זו תמונה שלקחתי בהשאלה מהאתר של המשרד להגנת הסביבה, שצולמה ע"י עוז גורן בינואר 2004. התמונה רק מחמיאה למקום. כיום, כ- 7 שנים אחרי הצילום, המצב גרוע בהרבה.
באתר המשרד להגנת הסביבה נכתב בצמוד לתמונה:
"המיבדוק (מימשה) החדש באילת הוקם צפונית לדולפין ריף והחל בעבודתו בתיקון ספינות. הפעלת מימשה מסודר תגרום להפחתה של טיפולים בפסינות במקומות שאינם מוסדרים, ואשר מהווים סכנה ופוטנציאל יזיהום ים."
מסכימה עם כל מילה. אבל למה שהמקום ייראה כל כך גרוע?
אז חזרנו למקורות: אכיפה, אכיפה, אכיפה.
נכון, המרינה באילת לא תוכננה מראש עם מקום למימשה, כי מראש היא הוקמה באזור שסביבו בתי מלון. לא נכון להקים מימשה ומוסך לתיקון כלי שיט (מיבדוק) בתוך אזור תיירות, וצריךלהרחיק אותם מבתי המלון.
חפח"א היא זו שהקימה את המרינה בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, ומסרה אותה ללא כל תמורה לעיריית אילת, לתפעול שוטף ותחזוקה.
העירייה מצידה העבירה את הפעלת המרינה לחכ"א.
הדאגה לבעלי כלי שיט בעיר, המוצדקת לכשעצמה, הביאה את חכ"א לדרוש מאתנו להמליץ על שטח להקמת מימשה ומיבדוק באזור התיירות. סרבנו לעשות זאת סביב המרינה, אולם לפני כמה שנים "אולצנו" לבלוע מימשה "זמני" בחזיתו של מלון הילטות מלכת שבא,לאחר שמינהל מקרקעי ישראל ועיריית אילת שוכנעו באופן כלשהו למסור את השטח ליזם פרטי, באופן זמני, עקב "צרכים דחופים" של בעלי סירות כלשהן.
וכרגיל באילת - זמני זה לא זמני, מפעיל המימשה והמיבדוק סרב להתפנות בסיום תקופת ההרשאה הזמנית, ונדרשו משאבי זמן וכסף כדי לפנותו.
כן, היו ערבויות, היה חוזה, אז מה? לא פלא שבארץ יש כל כך הרבה ביקוש למקצוע עריכת הדין, לפעמים נדמה לי שכל מי שחותם על חוזה באילת - יודע מראש שאין לו כל כוונה לקיימו...
מכל מקום, המימשה עבר אל שטח שהוקצה לו ע"י רשות הנמלים, בתחומי נמל אילת, וגם זאת לאחר לחצים רבים.
אלא מה? הנמל, במקום להצמיד את המימשה אל השטח הבנוי הקיים כבר בנמל, הרחיק אותו ככל הניתן מנימוק שהשטח דרוש לנמל לשם התרחבות ופיתוח עתידי. באמת.
ומה יצא? המימשה "המפואר" הוצמד לשטח בו פועל ריף הדולפינים.
ובאילת, כמו באילת, המימשה נראה זוועה, גם כשהוא בשטח שנכון שיהיה בו (שטח הנמל), ומהווה מפגע סביבתי עקב הפעלה שאינה מתחשבת בסביבה אלא בנוחיותו של המפעיל בלבד. נדמה לי שעל כך מתנהלת תביעה משפטית של ריף הדולפינים, כדי לפנות את המימשה...
ריף הדולפינים אולי לא יאהבו את מה שאני אומרת, אבל אני לא בטוחה שצריך לסלק משם את המימשה והמיבדוק. דווקא זה המקום היחיד באילת המתאים באמת ל"מוסך" לכלי שיט.
אלא שאופן ההפעלה לקוי, וצריך למצוא את הדרך כדי שגם באילת יופעל מימשה לכלי שיט אשר מכבד את הסביבה.
אני יודעת - זה לא פשוט. אכיפה - כבר אמרנו?
ואם נחזור להתחלה - רחובות העיר הפכו למקום אחסנה לסירות.
הנה, כך זה נראה:
מידיעה אישית: הסירה הזו "עוגנת" ברחוב ברקת, באותו מקום, מעל 6 חודשים.
תשובת המוקד העירוני לתלונה מתמשכת היא:
אין מקום מוסדר לאחסנת סירות, לכן הפיקוח העירוני אינו יכול לפעול לסילוקן של הסירות מהרחוב.
באמת????
נו, מה אתם אומרים?
כנראה שאין מקום באזור התעשיה, או שהעירייה שלנו לא יכולה לאתר מקום כזה, שיוגדר כמקום אחסנה לכלי שיט, תמורת תשלום... אולי יש יותר מידי אנשים שלא ימצא חן בעיניהם להרחיק את כלי השיט שלהם מהבית הפרטי. זה באמת קשה...
ציפור לחשה לי שזו לא הסירה היחידה העוגנת ברחובות העיר. מוכר לכם?
______________________________
לתגובות - פשוט ללחוץ על כפתור התגובות למטה.
כל מילה בסלע והייתי מוסיף קצת ביקורת על חכ"א שגובה סכומי כסף לא מבוטלים על שרותים שהיא אמורה כביכול לתת (מים, חשמל, אבטחה, נקיון, פינוי שפכים ועוד...) ובפועל בעלי היאכטות לא מקבלים את השרותים הללו או לחילופין נדרשים לשלם תשלומים קולקטיבים בגין שימוש כללי של כל היאכטות העוגנות ברציף ולא ע"פ צריכה אישית (אני מתכוון לצריכת מים וחשמל) !!! אין הגיון היכן ששולטים חכמי חלם, כבר אמרנו?!
השבמחקדקלה שלום.
השבמחקמילים כדורבנות!
איזו ראייה מרחבית ! ממש כמו שראש-עירייה צריך שיהייה לו!
1. המשפט בין הריף לממשה הסתיים. הממשה ישאר במקומו.
2. לגבי חניית סירות בעיר, העירייה נוהגת בסלחנות מתמשכת כלפי חניית סירות, למרות שאין הבדל בין רכב ללא טסט לנגרר ללא טסט. אבל בעיריית אילת כמו בעיריית אילת זה לא כך. ראי את הסירה שברחוב הברוש... חניה חינם כבר קרוב ל - שש שנים! והספירה נמשכת...
תמשיכי להלום.
מורי.