אז כן - בעבודתי בחפח"א אני נתקלת לא פעם בסיפורי אהבה של ממש.
אהבה חזקה, לפעמים כואבת...
אהבה חזקה, לפעמים כואבת...
לא - לא החלפתי מקצוע, ולא נהייתי יועצת לענייני זוגיות...
אבל האהבות שאני נתקלת בהן במסגרת חפח"א הן כל כך גדולות עד שהן משפיעות על חיינו בעיר, ולכן אני משתפת אתכם בהן.
הפעם אספר לכם על סיפור אהבה מתמשך, אשר במרכזו עומד
מלון מרידיאן.
מלון מרידיאן.
----------------------------------------------------------
כדי לרדת לשרשיו של סיפור האהבה הזה, כרגיל - קצת היסטוריה:
מלון מרידיאן יושב על קרקע בגודל של כ- 10.3 דונם, מאד מאד קרוב לקו המים.
לפני המיקום הנוכחי, המגרש היה עוד יותר קרוב למים, אולי אפילו בחלקו בתוך הים ממש, וגבולותיו הוזזו מערבה בכ- 10 מ', בהסכמה, בתחילת שנות ה- 90.
מדוע לא יותר? כי אז היה המגרש "עולה" על "דרך מצרים" (המשכו של כביש הערבה דרומה) והיתה בעיה קניינית שכרוכה בפיצויים וסיבוכים משפטיים.
מכל מקום - זה מה שהוחלט אז, כדי שהמגרש לא יהיה ממש בתוך המים. זה עדיין משאיר אותו בתור אחד המגרשים המלונאיים באילת הקרובים ביותר לים!
לאחר הקמת המלון, הקמנו (חפח"א) את הטיילת ממזרח למלון, כלומר - על קו המים ומעליהם, ולדעתי היא אחת הטיילות היפות בעיר:
דק מעץ, בחלקו מעל המים, המרווחים שבין פסי העץ מאפשרים תאורה טבעית ליצורים הימיים, מעקה "שקוף" המאפשר להשען עליו לעת ערביים ולצפות בים... מה עוד צריך בחיים?
הטיילת מתחילה בצד דרום בגבול חיל הים, ומסתיימת בצד צפון ב"חוף קיסוס".
הנה היא לפניכם:
עד כאן טוב ויפה, אלא שלסיפור הזה נכנסה "רומנטיקה" ממקום קצת יותר "פרקטי":
בעלי המלון (משפחת עופר) סברו שעקב הקירבה לטיילת הם יכולים לפרוס את כסאות השיזוף של המלון עליה, למשל כך:
הם גם סברו שאינם זקוקים לגדר שתקיף את המלון, ויסתפקו בכך שיקימו שער (!) אשר ימנע מהציבור להכנס לטיילת (הציבורית!) בשעות הערב... או הבוקר... או בכלל...
הנה לכם צילום השער שהוקם ע"י המלון, יחד עם כתבה שהוכנה בעניין זה באפריל 2000 ע"י מורי חן, עבור עיתון "העיר אילת":
אנחנו בחפח"א, כשדרשנו לפרק את השער, יצאנו כמובן ה"רעים" בסיפור.
המלון אפילו גייס לצידו את המשטרה, שפנתה אלינו בדרישה בכתב (!) לאפשר למלון לסגור את הטיילת עקב בעיות בטחוניות(!)
כמובן שסרבנו, והצענו שפתרון הבעיה יהיה בהקמת גידור למלון ולא בחסימת הטיילת.
אני רואה שעד היום המלון "מסתדר יפה" עם הבעיה הבטחונית, כי אין גדר למלון...
אז זהו סיפור האהבה הקלאסי שבין יזם (מכובד לשכעצמו) לבין שטחים הציבוריים הסמוכים לפרוייקט שלו: היזם "המאוהב" פשוט אינו יכול בלעדיהם, ולכן הוא פשוט מאמץ אותם.
ולמה לא?
כך הוא מגדיל את שטח מגרש המלון בעוד כמה דונמים, מבלי לשלם עבורם (וגם איש לא היה מוכר לו אותם), ובמקרה של מלון מרידיאן - כך הוא משווק את המלון כמלון צמוד למים (מה שנכון גם בלי "לאמץ" את הטיילת הציבורית...)
לסיפור האהבה הזה ישנה הסתעפות:
לא רק בטיילת "התאהבו" בעלי המלון, אלא גם בים עצמו:
לא רק בטיילת "התאהבו" בעלי המלון, אלא גם בים עצמו:
לאחר שסיימנו את הפיתוח, והקמנו בעצמנו מדרגות ירידה לחוף, כדי לאפשר למי שרוצה לשוטט ברגל על קו החוף, הוקם על ידי בעלי המלון גשרון ירידה מהטיילת אל המים, וכל זאת באזור שאינו מותר לרחצה...
לא מוכר לי היתר בניה לגשרון זה, אולם עובדה היא שהגשרון חי וקיים במשך למעלה מ- 10 שנים.
הרי הוא לפניכם:
אז הפעם סיפור האהבה הוא של מלון מרידיאן, אבל זו לא תופעה ייחודית באילת.
אני מכירה עוד כמה יזמים (מכובדים) שהתאהבו בשטחים ציבוריים שעל ידם...
האם גם אתם מכירים? שתפו אותנו!
-----------------------------------------------------------
לתגובות - יש ללחוץ על כפתור התגובות למטה.
שיטת השקשוקה ממשיכה להכות גלים
השבמחקממתין לשמוע על האהבה שהתפתחה בין רשת ישרוטל לבין הבניה הלא חוקית שנעשתה בחוף ובטיילת מלון רויאל-ביץ.
השבמחקכאן יש ממש סיפור אהבה שבו ''רשת ישרוטל'' מתקשה להיפרד מהבניה הלא חוקית ומבקשת היום מעיריית אילת לאשר את ה ''נשואין הלא חוקיים'' לאלתר.
סיפור סוחט דמעות...
הון ושילטון מסתדרים מצויין. עם הרפורמה בחוק הבנייה והתכנון יהיה עוד יותר קל לתפוס שטחים ציבוריים ולקבל גם אישור.
השבמחקאני רוצה לראות גייג שבונה גשר כדי לעגון או פשוט לדוג.
ראש העיר התלונן על פשע גובר בעיר, אך כפי הנראה אינו רואה פשע בתפיסת שטח ציבורי, כאשר מדובר באלפיון העליון.
ועוד סיפור אהבה - שלא כדרך הטבע ועל אף שאינו מתחומה של חפח"א - בין אין לי מושג מי זה בכלל - לבין אי תנועה גדול ומאוד ציבורי באזור התעשייה, שליד עולם הצבעים שעליה קם מזנון לתפארת מדינת אילת הקלוקלת. מורי יכול ללכת לצלם ולהוסיף תמונה...וכדי שלא תתעייפו - יש שם גם כסאות ושולחנות לשבת לצידם - כך שמדובר ממש במסעדה. ממש לאחרונה מתחת לעינים של כולם. והעולם שותק.
השבמחק