האם בתי מלון נועדו לתיירים? לא תמיד...

הפעם נעסוק בשאלה כאובה נוספת - 

האם בתי המלון באזור התיירות שלנו נועדו לתיירים?

נראה שכך צריך להיות, לא?

יש מי שחושב אחרת... הרי לפניכם כמה עובדות מצערות: 

באזור התיירות שלנו בחוף הצפוני ישנם שני בתי מלון שכבר מזמן אינם משמשים כמלונות אלא הפכו למגורי עובדים:

מלון בל

מלון הסלע האדום.

כיצד זה עומדים בתי מלון, בלב אזור התיירות, מצבם הפיזי מתדרדר, ובעליהם משכירים אותם או משתמשים בהם בעצמם כנכס כלכלי לכל דבר למגורי עובדים, כי יותר כדאי לקבל כספי שכירות או לא לשלם שכירות למגורי עובדים מאשר להשקיע בשיפוצים? 

האם אין אף גורם במדינה שיכול לומר לבעלי המלונות הללו - "עד כאן"?

האם אלו אותם מלונות שבעבר קבלו הטבות מהמדינה? נדמה לי שכן...

את הרקע לסיבה מדוע מלון בל פועל זמן רב כמגורי עובדים אני לא מכירה באופן אישי, אני יכולה רק לשער השערות, אבל לא זה המקום להן.

אבל לגבי מלון הסלע האדום אני מכירה קצת את העובדות, והתשובה על כך לא ממש פשוטה (למרבה הפלא...) 

                         *********************************************************************

מלון הסלע האדום עשה במהלך ה- 10 השנים האחרונות פעולות כדי להתחדש, אבל הפעולות התארכו, ובמדינה שלנו - אתם יודעים שאף הבטחה שלטונית לא מחזיקה מעמד הרבה זמן. תמיד משנים אצלנו את המדיניות, לפעמים לטוב ולפעמים לפחות טוב...  

המלון עומד במרכזה של בקשה לשינוי תב"ע, שחפח"א הובילה, אשר "נתקעה" בין הכסאות הביורוקרטיים כי היתה צמודה לתב"ע אחרת של ככר "אום רשרש", בצדק או שלא בצדק - זה לא העניין כעת.

יש להקדים ולומר, שהמלון כפי שהוא בנוי כיום, אינו מממש את מלוא זכויות הבניה שלו על פי התב"ע הקיימת. 

אם היה מממש אותן, היה המלון גבוה בעוד שתי קומות לפחות ורחב בהרבה, לכוון מלון מרידיאן (כלומה - דרומה). 

כלומר: בעלי המלון בעצם עשו לנו טובה בכך שלא ניצלו את מלוא זכויות הבניה שלהם, והפעם אני לא אומרת זאת בציניות.

לפני למעלה מ- 10 שנים רכש המלון שטח קרקע נוסף בצד המערבי שלו (לכוון כביש הערבה), עליו תוכנן להרחיב את המלון במסגרת "חילופי שטחים" שתוכננו, כבסיס לשינוי התב"ע עליו דיברתי קודם:

המלון ויתר על השטח שלא נוצל, בינו לבין מלון מרידיאן, ובכך תישאר לנו רחבה פתוחה אל הים (אנחנו קוראים לה "הככר הדרומית").

חפח"א ומינהל מקרקעי ישראל הסכימו לוותר על שטחים מסחריים שהיו מתוכננים באותה "ככר דרומית"

ומלון הסלע האדום היה מתוכנן לההרס ולהיבנות מחדש בהתאם לגבולות המגרש החדשים: צרים יותר לכוון דרום, רחבים יותר לכוון מערב.

אלא מה? כרגיל - יש קוץ באליה:

בעלי המלון תכננו לממן את בנית המלון ע"י מכירת יחידות נופש, ואף קבלו על כך אישור כתוב ממשרד התיירות לפני כ- 10 שנים.

בפאזה הנוכחית של משרד התיירות זה לא עובד כך: מדיניות המשרד השתנתה, ואינה מאפשרת  כיום לאשר מבנה נדל"ני שכזה.

בינתיים גם את התב"ע אי אפשר לקדם בלי להשקיע מאות ואולי אף אלפי שעות עבודה נוספות בהצגתה בפני הוול"חוף, שהיא הועדה של משרד הפנים שתפקידה לשמר את החופים מפני בניה.

אז לסיכום - מה יש לנו פה:

• מלון שנראה זוועה
• בלב אזור התיירות
• משמש כמגורי עובדים
• בידו הסכמה בכתב של משרד התיירות למכירת יחידות נופש
• התב"ע לא זזה
• משרד התיירות שינה מדיניותו
• הכל תקוע...

אתם שואלים אותי מה יהיה?

יהיה ויכוח משפטי, יחלפו עוד כך וכך שנים, ובינתיים - אנחנו "תקועים" עם מבנה שמצבו הפיזי נורא, במיקום מרכזי על קו המים, המשמש כמגורי עובדים.

לחילופין - בעלי המלון יחליטו לממש את מלוא זכויותיהם על פי התב"ע הקיימת, יסתמו לנו עם בניה את "הככר הדרומית" ויגביהו את המלון ככל שמאפשרת התב"ע והקונוס האוירי.

לא חבל?

אי אפשר שלא אביע את דעתי בנושא כל כך חשוב, ואני אומרת לכם שזהו מקרה קלאסי שבו צריך לשבת לשולחן ולגשר בין הפערים הקיימים בין היזם הפרטי לבין הצורך הציבורי:

• צריך לאפשר למלון למכור כמות מסויימת של דירות נופש, שתאפשר לו את המנוף הכלכלי
• צריך לעגן לוחות זמנים לבניה בערבויות מתאימות
• וצריך לאחד כוחות ולהזיז את שינוי התב"ע הזה, שבלעדיו אנה אנו באים...

שרק נחיה כל כך הרבה שנים כדי לראות את כל זה מתקיים!!!

האם סירה מקומה במים? לא בטוח...

נו, מה אתם אומרים - האם סירה מקומה במים? מי אמר?

דייג - אוהב דגים? אותו דבר.

אחד הכיפים הגדולים באילת שלנו הוא הים והקרבה לים. אילתים רבים מחזיקים סירה פרטית, ומידי פעם יורדים איתה לים, להנות מהכיף הזה.

אלא מה? סירה וקוץ בה...

למה?

אז ככה:

הסירות שלנו באילת, לא תמיד מקומן במים. לפעמים צריך להעלות אותן לתיקון, ואז יש לנו עסק עם מתקן הנקרא  "מימשה", שהוא בעצם משטח משופע המקשר בין היבשה לים ועליו ניתן לגרור כלי שיט אל מחוץ לים, כדי לטפל בהן. וליד המימשה הגיוני שיהיה גם  "בית מלאכה" לתיקון סירות, שבשפה המקצועית קוראים לו "מיבדוק".

במקומות מסויימים אזור המימשה/המיבדוק יכול להראות מטופח ומופרד מעין הציבור בצורה אסתטית.


אצלנו באילת - הוא צריך להראות דווקא ככה:

זו תמונה שלקחתי בהשאלה מהאתר של המשרד להגנת הסביבה, שצולמה ע"י עוז גורן בינואר 2004. התמונה רק מחמיאה למקום. כיום, כ- 7 שנים אחרי הצילום, המצב גרוע בהרבה.

באתר המשרד להגנת הסביבה נכתב בצמוד לתמונה:

"המיבדוק (מימשה) החדש באילת הוקם צפונית לדולפין ריף והחל בעבודתו בתיקון ספינות. הפעלת מימשה מסודר תגרום להפחתה של טיפולים בפסינות במקומות שאינם מוסדרים, ואשר מהווים סכנה ופוטנציאל יזיהום ים."

מסכימה עם כל מילה. אבל למה שהמקום ייראה כל כך גרוע?


אז חזרנו למקורות: אכיפה, אכיפה, אכיפה.

נכון, המרינה באילת לא תוכננה מראש עם מקום למימשה, כי מראש היא הוקמה באזור שסביבו בתי מלון. לא נכון להקים מימשה ומוסך לתיקון כלי שיט (מיבדוק) בתוך אזור תיירות, וצריךלהרחיק אותם מבתי המלון.

חפח"א היא זו שהקימה את המרינה בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, ומסרה אותה ללא כל תמורה לעיריית אילת, לתפעול שוטף ותחזוקה.

העירייה מצידה העבירה את הפעלת המרינה לחכ"א.

הדאגה לבעלי כלי שיט בעיר, המוצדקת לכשעצמה, הביאה את חכ"א לדרוש מאתנו להמליץ על שטח להקמת מימשה ומיבדוק באזור התיירות. סרבנו לעשות זאת סביב המרינה, אולם לפני כמה שנים "אולצנו" לבלוע מימשה "זמני" בחזיתו של מלון הילטות מלכת שבא,לאחר שמינהל מקרקעי ישראל ועיריית אילת שוכנעו באופן כלשהו למסור את השטח ליזם פרטי, באופן זמני,  עקב "צרכים דחופים" של בעלי סירות כלשהן.

וכרגיל באילת - זמני זה לא זמני, מפעיל המימשה והמיבדוק סרב להתפנות בסיום תקופת ההרשאה הזמנית, ונדרשו משאבי זמן וכסף כדי לפנותו.

כן, היו ערבויות, היה חוזה, אז מה? לא פלא שבארץ יש כל כך הרבה ביקוש למקצוע עריכת הדין, לפעמים נדמה לי שכל מי שחותם על חוזה באילת - יודע מראש שאין לו כל כוונה לקיימו...

מכל מקום, המימשה עבר אל שטח שהוקצה לו ע"י רשות הנמלים, בתחומי נמל אילת, וגם זאת לאחר לחצים רבים.

אלא מה? הנמל, במקום להצמיד את המימשה אל השטח הבנוי הקיים כבר בנמל, הרחיק אותו ככל הניתן מנימוק שהשטח דרוש לנמל לשם התרחבות ופיתוח עתידי. באמת.

ומה יצא? המימשה "המפואר" הוצמד לשטח בו פועל ריף הדולפינים.

ובאילת, כמו באילת, המימשה נראה זוועה, גם כשהוא בשטח שנכון שיהיה בו (שטח הנמל), ומהווה מפגע סביבתי עקב הפעלה שאינה מתחשבת בסביבה אלא בנוחיותו של המפעיל בלבד. נדמה לי שעל כך מתנהלת תביעה משפטית של ריף הדולפינים, כדי לפנות את המימשה...

ריף הדולפינים אולי לא יאהבו את מה שאני אומרת, אבל אני לא בטוחה שצריך לסלק משם את המימשה והמיבדוק. דווקא זה המקום היחיד באילת המתאים באמת ל"מוסך" לכלי שיט.

אלא שאופן ההפעלה לקוי, וצריך למצוא את הדרך כדי שגם באילת יופעל מימשה לכלי שיט אשר מכבד את הסביבה.

אני יודעת - זה לא פשוט. אכיפה - כבר אמרנו?

ואם נחזור להתחלה - רחובות העיר הפכו למקום אחסנה לסירות.

הנה, כך זה נראה:

מידיעה אישית: הסירה הזו "עוגנת" ברחוב ברקת, באותו מקום, מעל 6 חודשים.

תשובת המוקד העירוני לתלונה מתמשכת היא:

אין מקום מוסדר לאחסנת סירות, לכן הפיקוח העירוני אינו יכול לפעול לסילוקן של הסירות מהרחוב.

באמת???? 

נו, מה אתם אומרים?

כנראה שאין מקום באזור התעשיה, או  שהעירייה שלנו לא יכולה לאתר מקום כזה,  שיוגדר כמקום אחסנה לכלי שיט, תמורת תשלום... אולי יש יותר מידי אנשים שלא ימצא חן בעיניהם להרחיק את כלי השיט שלהם מהבית הפרטי. זה באמת קשה...

ציפור לחשה לי שזו לא הסירה היחידה העוגנת ברחובות העיר. מוכר לכם?

______________________________

לתגובות - פשוט ללחוץ על כפתור התגובות למטה.

  

כהקדמה לט"ו באב - הפעם אספר לכם על אהבה גדולה...

אז כן - בעבודתי בחפח"א אני נתקלת לא פעם בסיפורי אהבה של ממש.
אהבה חזקה, לפעמים כואבת...

לא - לא החלפתי מקצוע, ולא נהייתי יועצת לענייני זוגיות... 

אבל האהבות שאני נתקלת בהן במסגרת חפח"א הן כל כך גדולות עד שהן משפיעות על חיינו בעיר, ולכן אני משתפת אתכם בהן.

הפעם אספר לכם על סיפור אהבה מתמשך, אשר במרכזו עומד

 מלון מרידיאן.

----------------------------------------------------------

כדי לרדת לשרשיו של סיפור האהבה הזה, כרגיל - קצת היסטוריה:

מלון מרידיאן יושב על קרקע בגודל של כ- 10.3 דונם, מאד מאד קרוב לקו המים.

לפני המיקום הנוכחי, המגרש היה עוד יותר קרוב למים, אולי אפילו בחלקו בתוך הים ממש, וגבולותיו הוזזו מערבה בכ- 10 מ', בהסכמה, בתחילת שנות ה- 90.

מדוע לא יותר? כי אז היה המגרש "עולה" על "דרך מצרים" (המשכו של כביש הערבה דרומה) והיתה בעיה קניינית שכרוכה בפיצויים וסיבוכים משפטיים.

מכל מקום - זה מה שהוחלט אז, כדי שהמגרש לא יהיה ממש בתוך המים. זה עדיין משאיר אותו בתור אחד המגרשים המלונאיים באילת הקרובים ביותר לים!

לאחר הקמת המלון, הקמנו (חפח"א) את הטיילת ממזרח למלון, כלומר - על קו המים ומעליהם, ולדעתי היא אחת הטיילות היפות בעיר:

דק מעץ, בחלקו מעל המים, המרווחים שבין פסי העץ מאפשרים תאורה טבעית ליצורים הימיים, מעקה "שקוף" המאפשר להשען עליו לעת ערביים ולצפות בים... מה עוד צריך בחיים?

הטיילת מתחילה בצד דרום בגבול חיל הים, ומסתיימת בצד צפון ב"חוף קיסוס".

הנה היא לפניכם:

עד כאן טוב ויפה, אלא שלסיפור הזה נכנסה "רומנטיקה" ממקום קצת יותר "פרקטי":

בעלי המלון (משפחת עופר) סברו שעקב הקירבה לטיילת הם יכולים לפרוס את כסאות השיזוף של המלון עליה, למשל כך:

הם גם סברו שאינם זקוקים לגדר שתקיף את המלון, ויסתפקו בכך שיקימו שער (!) אשר ימנע מהציבור להכנס לטיילת (הציבורית!) בשעות הערב... או הבוקר... או בכלל...

הנה לכם צילום השער שהוקם ע"י המלון, יחד עם כתבה שהוכנה בעניין זה באפריל 2000 ע"י מורי חן, עבור עיתון "העיר אילת":

אנחנו בחפח"א, כשדרשנו לפרק את השער, יצאנו כמובן ה"רעים" בסיפור.

המלון אפילו גייס לצידו את המשטרה, שפנתה אלינו בדרישה בכתב (!) לאפשר למלון לסגור את הטיילת עקב בעיות בטחוניות(!)

כמובן שסרבנו, והצענו שפתרון הבעיה יהיה בהקמת גידור למלון ולא בחסימת הטיילת.

אני רואה שעד היום המלון "מסתדר יפה" עם הבעיה הבטחונית, כי אין גדר למלון...

אז זהו סיפור האהבה הקלאסי שבין יזם (מכובד לשכעצמו) לבין שטחים הציבוריים הסמוכים לפרוייקט שלו: היזם "המאוהב" פשוט אינו יכול בלעדיהם, ולכן הוא פשוט מאמץ אותם.

ולמה לא?

כך הוא מגדיל את שטח מגרש המלון בעוד כמה דונמים, מבלי לשלם עבורם (וגם איש לא היה מוכר לו אותם), ובמקרה של מלון מרידיאן - כך הוא משווק את המלון כמלון צמוד למים (מה שנכון גם בלי "לאמץ" את הטיילת הציבורית...)

לסיפור האהבה הזה ישנה הסתעפות:

לא רק בטיילת "התאהבו" בעלי המלון, אלא גם בים עצמו:

לאחר שסיימנו את הפיתוח, והקמנו בעצמנו מדרגות ירידה לחוף, כדי לאפשר למי שרוצה לשוטט ברגל על קו החוף, הוקם על ידי בעלי המלון גשרון ירידה מהטיילת אל המים, וכל זאת באזור שאינו מותר לרחצה...

לא מוכר לי היתר בניה לגשרון זה, אולם עובדה היא שהגשרון חי וקיים במשך למעלה מ- 10 שנים.

הרי הוא לפניכם:

אז הפעם סיפור האהבה הוא של מלון מרידיאן, אבל זו לא תופעה ייחודית באילת.

אני מכירה עוד כמה יזמים (מכובדים) שהתאהבו בשטחים ציבוריים שעל ידם...

האם גם אתם מכירים? שתפו אותנו!

-----------------------------------------------------------

לתגובות - יש ללחוץ על כפתור התגובות למטה.

השרותים הציבוריים שהיו ואינם...

זהו תעוד היסטורי של השרותים הציבוריים שהיו ואינם...

פעם היו מעט תיירים באילת, אבל היו כמה מבנים של שרותים ציבוריים באזור החוף הצפוני שענו על הצורך (תרתי משמע...).כיום יש הרבה יותר תיירים באילת, אבל הרבה פחות מבני שרותים ציבוריים.

על מבני מלתחות אין כמעט מה לדבר - למרות שהיה פעם מבנה שכזה.

לפני הכל:

זה מה שקורה ברחובות פריז:

וזה מה שקורה ברחובות לונדון:

 

ומה אצלנו באילת?

כדי לאתר את מבני המלתחות והשרותים הציבוריים, ההיסטוריים והקיימים באזור החוף הצפוני, צריך "לחפור" קצת. 

אז הנה:

ממערב לגשר קול היו שרותים ציבוריים במבנה חוף ציון, מבנה חוף הפפאיה, מבנה חוף נפטון (שרותים + מלתחות), מבנה חוף ממן, ובמבנה הספירל. 

השרותים הציבוריים הוצמדו למבני החוף, מתוך כוונה שמפעילי המבנה ידאגו לנקיונם ולתחזוקתם השוטפת, בין אם לטובת לקוחותיהם ובין אם כדי למשוך לקוחות...

ומה נשאר ממבני השרותים והמלתחות? לא הרבה:

חוף ציון - השרותים סופחו אל תוך המבנה.

חוף פפאיה - כנ"ל. כיום מוקם מבה חדש אשר תוכנן עם כניסה חיצונית למבנה השרותים, בתקווה שבאי החוף והטיילת יוכלו להשתמש בהם באופן חופשי.

חוף נפטון - בעבר היה כל המבנה, שהוקם ע"י חפח"א, מיועד לשרותים ומלתחות.
אי שם בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, הפך המקום לקיוסק גדול שלידו שרותים קטנים.
לפני מספר שנים הקימה חפח"א במקום שרותים לנכים, במימון משותף של המוסד לביטוח לאומי והחמ"ת (החברה הממשלתית לתיירות).
במאמץ משותף עם עיריית אילת פונו מפעילי המבנה, ששכרו את המקום ממלון נפטון (!), והמבנה חזר בחלקו לתפקד כשרותים ציבוריים.

ולמה רק "בחלקו"?

כי מלון נפטון ממתין ל"כדאיות כלכלית" כדי להשיב את כל המבנה לשימושים המקוריים, דהיינו שכל המבנה ישמש לשרותים ומלתחות ציבוריים.

תרגום: המלון אינו יכול להפעיל במקום קיוסק או מזנון חוף, לפיכך "לא כדאי" למלון להשקיע כספים בהשבת השרותים הציבוריים לקהל התיירים. יפה, לא?

חוף ממן - השרותים סופחו אל תוך המבנה.

מבנה הספירל - פה הסיפור בהחלט מעניין: 

בעליו הקודמים של המבנה, אשר היה ככל הנראה בקשרים טובים עם הנהלת העירייה דאז, ביקש ואף קבל אישור לספח אליו את מבנה השרותים הציבוריים וגם את חדר החשמל הציבורי... תמורת תשלום כמובן, שהלך לקופת העירייה אולם לא הושקע חלילה בהקמת מבנה שרותים או חדר חשמל חלופיים.

אז זה מה שקורה באזור ממערב לגשר.

ומה קורה ממזרח לגשר?

ובכן: 

המבנה הראשון בו הוקמו שרותים ציבוריים הוא מבנה משכירי הסירות. זהו המבנה הממוקם מתחת לטיילת רויאל ביץ'. 

השרותים הציבוריים "מושכרים" כיום לאחד העסקים הפועלים על הטיילת. 

שאלה: מי משכיר? שהרי השרותים ציבוריים? 

תשובה: מי שהשתלט עליהם ראשון ושם מנעול. פשוט כך.
אכיפה? הצחקתם אותי.

אם נלך עוד קצת מזרחה, חפח"א הקימה שני מבני חוף משני צידי מלון דן, אותם מבנים שעמדו כאבן שאין לה הופכין במשך שנים וכך התבזבזו להם מליוני ש"ח. (כן, שוב חזרנו אליהם...).

מכל מקום - בכל מבנה קיימים שרותים ציבוריים, אשר הכניסה אליהם מבחוץ.

המבנה המערבי הושכר לפני זמן קצר (לאחר מספר שנים בהן עמד סגור) ונמצא בשיפוצים, עד לסיום השיפוצים יהיו השרותים הציבוריים שבו - סגורים. 

אגב, כשפעל במקום קפה "ארומה", השמירה על נקיון ושלמות השרותים הציבוריים היתה לעתים משימה סיזיפית, כי עם ישראל אוהב להשחית וללכלך את השרותים כשהוא בחופש באילת, וחבל.

המבנה המזרחי - השרותים הציבוריים מתופעלים ע"י מלון הרודס, אשר גם מפעיל את חוף הים הסמוך.

אז זה המצב עם השרותים הציבוריים בחוף הצפוני. עגום למדי...

וכדי שלא נסיים ב"שברון לב" של ממש, הנה כמה תמונות לדרך:

כך הרומאים עשו "את זה" - ישיבה בחברותא. נשים וגברים יחד:

והנה רעיון לדוכן נייד בטיילת:

כך זה נראה בחגים בחוף הדרומי - באדיבות העירייה וחפח"א (חברת המזח), אשר מממנת חלק מתאי השרותים 

(התמונה צולמה במקום אחר...):

מה אתם אומרים - זה יותר טוב מהמצב בתמונה למעלה?

ומה דעתכם על זה?

או אפילו זה...

יש פתרון! 

תמורת 500,000 $ ימכרו לנו באיביי את המתקן זה 

(אבל צריך לעשות שינוי תב"ע על השטחים הציבוריים כדי שניתן יהיה להציב אותו עליהם...)

בילוי נעים!

הגיע הזמן שכולנו נתגייס

בעקבות ארוע המשט האחרון קבלתי מייל, אחד מרבים, ועקב חשיבות הנושא אני מכניסה אותו לבלוג שלי כמעט כלשונו:

חברים - הגיע הזמן שכולנו נתגייס למלחמה. אנחנו יכולים לפחות לגבות את הלוחמים האמיצים שלנו בזה שנתגייס אנחנו למלחמת ההסברה כדי להוציא את האמת לאור.

בואו נדאג שהקליפ הזה יקבע את שיא הצפיות שהיה אי פעם ביוטיוב.

כנסו ללינק.

צפו בעצמכם גם כדי שתירשם צפייה ואם אי פעם שלחתם מייל לכל החברים שלכם על "מזל" או על איזה סרטון מצחיק או על קבוצת פייסבוק מטופשת שצריך ללחוץ לייק כדי לראות שעבדו עליכם, אז זה הזמן באמת להשקיע ולהפיץ את האמת כמו שהיא לעולם.

על האוניה היו בריונים תומכי טרור שבאו להתעמת ולהילחם ולא לבצע שום מעשה הומניטארי. הם היו פרובוקאטורים, פאנאטים, פורעי חוק שסיכנו את חיי הלוחמים שלנו שרק לאחר שעשו בהם לינץ' ופצעו קשה 3 מהם נאלצו בלית ברירה לפתוח באש חיה.

אל תהיו אדישים!

המדינה הזו הולכת לאבדון בגלל אדישות התושבים!

במלחמת לבנון השניה כל תושבי המדינה מדרום לחדרה היו אדישים.

ב-8 השנים בהם נפלו טילים בשדרות כל תושבי המדינה (חוץ משדרות) היו אדישים.

כשכל העולם מגנה אותנו על הרצון שלנו לחיות ולהגן על עצמנו ומערכת ההסברה שלנו בריצפה, כולנו היינו אדישים.

מספיק ודי לאדישות!

התגייסו להסברה!

זה הזמן ללחוץ על הלינק ולצפות בסרטון:

http://www.youtube.com/watch?v=JaiMjAULWn0

אתם מוזמנים להגיב - פשוט ללחוץ על כפתור התגובות למטה.